חרונולוגיה חסרת חשיבות

גם אני יכולתי כמו עיתון הארץ לצאת צבוע עד שורשי שערותיי. לכתוב כתבה מתנשאת, מרוחקת, צינית, קרה, מעין אנתרופולוגית על הישרדות. אבל משום מה לשים אותה בעמוד הראשון של העיתון. אין גבול לצביעות.

אבל אני ראיתי את גמר הישרדות. ראיתי גם ראיתי. גם אני כמו כל העם המום מכך שנעמה ניצחה. אפשר לראות בזה צורת נקמה של המושבעים בהפקה - ניקח את מי שהעם פחות רצה ונבחר בה כמנצחת של הסידרה.

אפשר גם לראות זאת קצת אחרת.

אפשר לראות בנועם נציג העם היפה, הערכי, החזק, הישראלי האמיץ, הממשיך של דוש, כוורן, או בעברית דבוראי, נציג ישראל היפה. הימניים יכולים לראות בו ציוני דגול שממשיך בדרך הציונות מאז ומעולם. השמאלנים יכולים לראות גם בו את האדם הערכי והקצת נאיבי, שלום וחלום בעיניו. ברור למה העם בחר בו.

אפשר לראות בדן מנו את נציג הישראלי העכשווי, התחמן, המתוחכם, שנלחם מול גדולים ממנו ומנצח בזכות חוכמתו, כזה שתעשיית ההיי טק מבוססת עליו, שיודע לחתוך קצוות, לעגל פינות מהר, לחשוב מהר, לחשוב רחוק, לתכנן, להשיג ולהגיע. הימנים יכולים לראות בו אחד משלהם - תומך ביבי, המטרה מקדשת את האמצעים, כל עז, תרנגולת וכל גבעה צריכים להיות שלו. השמאלנים יכולים לראות בו אחד משלהם - מציאותי, שלום עושים עם אויבים, אנחנו חיים במזרח תיכון עם קשיים שצריך להסתגל למציאות שלו ולחיות בו, ולא באיזה אידיליה מנותקת (אי מתים). ברור למה אהבו אותו בהפקה, ולמה אני הייתי בעדו - הוא הפסיד גם בעם וגם במשחק.

לכאורה עם ישראל בחר בישראלי הערכי - בנועם. אבל זה לא המצב, שכן האידיאל של עם ישראל אולי בחר בנועם. באידיאלים, ברעיונות, כשזה לא מחייב, עם ישראל מצביע לדמות היפה שלו. אבל במציאות, כשזה חשב באמת, כלומר מי שהציג את עם ישראל בתכנית, המושבעים, הם לא בוחרים באידיאל או בדרך כלשהי. תמיד יש סיבות, תמיד יש תירוצים למה לא לבחור בדרך חד משמעית. כן, המושבעים הם כמו עם ישראל. לא מסוגלים לבחור כיוון ברור ולכן בוחרים באמצע. אותו אמצע ריקני, עם ערכים שאינם ברורים, למעט הישרדות. אותו אמצע שיקריב את הבן שלו (או את חברו הקרוב זה 30 שנה) כדי להגיע לאן שהוא רוצה, בלי שהוא מציג איזשהו ערך או תוכן משמעותי. נעמה או אולמרט. זוהי הבחירה של העם, המושבעים.

אפשר היה להגיד משהו על כל מושבע ומושבע, איזה סוג של ישראלי הוא: עידן, הנקמן הקטן, מרינה - אם אני לא, אז ברור שלא מישהו שהוא יותר טוב ממני, מושיק - בעל ה"ערכים" שבחירותיו מפוקפקות וכו' וכו'. אבל אין בכך צורך.

בעצם, לא היינו צריכים להתפלא.