חרונולוגיה חסרת חשיבות

כעבור שנים, אתה תשב שם ותתהה: "איך היינו יחד?" והדבר המוזר שהתשובה תהייה עדיין מובנת. הכימיה נשארה כל השנים, היכולת לדבר, על הכל, בבטחון. בביטחה שהצד השני יאזין, יקשיב, יבין, יתמוך וייעשה כל זאת גם לאחר כל השנים, בלי שיפוט, רק מאהדה. שכל השנים החיבה, אולי האהבה, עדיין שם. כן למרות, ואולי בגלל, כל החסרונות האלה, כן החסרונות שהופכים את האהבה, את קבלת האחר, למלאה יותר. למרות השנים והמרחק הגיאוגרפי, למרות כל זאת עדיין קיים הדבר האחד הזה. וזה כל כך משמח ומעורר אופטימיות. כעבור שנים ואלפי קילומטרים עדיין זה קיים. הרגש.