חרונולוגיה חסרת חשיבות

הגיע הזמן שמישהו יעשה את זה גם פה. למה דווקא עכשיו? ובכן הנסיבות מרשות זאת.

יצא לי דווקא לראות את ז'ק דרידה. החברה קראו לו יוסף. או אולי יעקוב. אחינו יעקוב אחינו יעקב סע לאט סע לא אם תיסע מהר יעצור אותך שוטר, סע לאט.

אבל יעקב נסע מהר כמו מקבילו מהצד השני, אדוורד, גם יעקוב לא התחשב. גם יעקוב ניסה לשנות. אותו לא הבינו.

לפרק פשוט מאוד לפרק. יש דברים שיותר קשה לפרק מאחרים.

בואו ניקח את מוזטל וננסה לפרק אותו. לא מעניין, הוא עושה זאת לבד בעצמו.

אבל בואו ננסה לעשות זאת באופן מסודר יותר, אולי נצליח להסביר.

הרעיון הוא פשוט, טקסט הוא דבר המורכב ממרכיבים העושים אותו. לא לחינם המילה טקסט באה מטקסטיל כלומר מלשון אריגה. מדברים השזורים זה בזה. ודרידה אמר שאפשר לקחת את הטקסט ולנסות לחפש ולמצוא את מרכיביו. ואז לאחר מציאת מרכיביו צריך להראות איך מרכיבים אלה למעשה יכולים להיבנות כדי להעביר משהו שונה לגמרי ממה שעל פניו הטקסט הראשוני העביר. כלומר הפירוק נעשה כדי להבין את המרכיבים הראשוניים וכדי לחשוף אותם ואת פעולותם שלכאורה אינה מודעת. הפירוק נועד לחשוף את המכניקה השקופה של העברת מסרים ונועד להראות שמכניקה זו עלולה להביס את עצמה כשהיא נחשפת. כך הפירוק נעשה כדי להעביר מסר הפוך למסר הראשוני כיון שזהו טבעו של פירוק.

טוב, זאת אולי הגירסה שלי לפירוק של דרידה. אבל זה מתחבר יפה לתחום אחר שדרידה התחבר אליו. הפירוק יכול להיעשות רק על ידי העומד מן הצד. או לחלופין, וכבר דנו בהשפעתו של לווינס על דרידה, הפירוק יכול להיעשות רק על ידי האחר. כיון שהזהה לא יכול לזהות את המרכיבים של הטקסט כיון שהוא אחראי על הטקסט. האחר לעומת זאת שהטקסט אמנם מדבר אליו אולם לא יוצר אצלו הזדהות, יכול לפרק את הטקסט למרכיביו ולהראות כיצד הטקסט יכול לפעול כנגד עצמו.

לא לחינם דרידה וסעיד היו אחרים. דרידה היה אחר כיון שחלק מהגותו נשען על חווית היהודי שלו. היהודי הגלותי מאז ומעולם היה האחר לעולם בו הוא חי. בניגוד ליהודי הישראלי, או אפילו ליהודי האמריקאי, היהודי הגלותי מהגדרתו הוא אחר. הוא שונה מסביבתו הנוצרית או המוסלמית, הוא מודע לשונות זאת ולרוב, עד לימי דרידה ואפילו אחריה, הוא לא התקבל לאותה חברה. הוא נשאר דמות שולית. אגב, לדעתי אין זה מקרה שגופמן וגרפינקל, שני יהודים בסוציולוגיה האמריקאית כתבו כפי שכתבו, בתקופת כתיבתם, היהודים היו עדיין שונים באמריקה, אחרים, ולכן יכלו לחשוף את הסדר החברתי שם. לפרק אותו למרכיביו. הם אמנם לא הפכו זאת לתיאוריה מפרקת ומבוססת, אולם אפשר לראות את האחר ואת הפירוק מבצבץ מכל מקום בכתיבתם.

האם אפשר לפרק גם את הבלוגים פה? בוודאי. בוודאי. האם אפשר לראות כיצד הם פועלים כנגד עצמם? אחד הדברים היפים פה שחלק מהבלוגרים הפנימו את התפיסה של דרידה בעצמם. כך מוזטל מפרק את עצמו לעיתים קרובות למדי. אני מתפרק באופן מכני ומגוחך. קלמן עסוק בלפרק כל מה שזז. ומלמפונה ובכן מפרקת את האינטליגנציה של כל מי שקורא אותה. אופס, יצא קצת חריף מדי. לא, אבל אפשר לנסות לפרק ולהרכיב כאן מחדש את כל מה שקורה. ישנם האנשים האחרים שעומדים מן הצד. כאמור הרשימה כאן חלקית. מוזטל הוא אחד מאלה שעומדים מן הצד, והמחריבים גם הם עומדים מן הצד. האחר תפקידו להצביע על הנורמה. אפשר שתפקידו של האחר לפרק את הקהילה כדי להצביע על הפגמים בה או אולי לשכללה.

הפירוק נעשה כדי לחשוף את הבסיסים הכמעט בלתי נראים. את אותן אופוזיציות מכוננות, את המגדר, את האופוזיציה עצמה, את ההבדל בין הכתוב לנאמר, את כל אלה ניסה דרידה לפרק. יצא לי לשמוע אותו. הוא מרתק. יצא לי גם ללמוד אותו, לרוב הוא היה בלתי מובן וקשה מאוד לקריאה והבנה. אבל הוא שווה. כיון שהפירוק והאחר הם דברים שאי אפשר להבין את העולם שלנו כיום בלעדיהם. והעולם שלנו זה יכול להיות הבלוגים שאנחנו כותבים כאן, וזה יכול להיות חווית החיים בתקופה שלנו.

רק חבל, שכל כך הרבה יותר קל ללעוג לדרידה מאשר לנסות להבין אותו. וקל יותר לטעון שאנחנו האחר מלנסות לראות שלכל אחד ולכל קבוצה יש את האחר שלה. וחובה מוסרית קיימת להתייחס אל אחר זה כי הוא זה שמכונן אותך כאנושי. אנחנו לא מתייחסים אל האחר שלנו באופן אנושי. אנחנו מפחיתים אותו. אנחנו מפרקים אותו. רק באופן פיזי. האחר של דרידה אולי היה סעיד, בייחד הם הפכו את העולם שלנו למעניין ומעמיק יותר. האחר של ישראל כיום הם הפלשתינים, ורצוי שנתייחס אליהם כאל בני אנוש. דרידה וסעיד עודדו זאת.

אולי כדאי שנפרק את השינאה המכוננת אותנו. אולי כדאי שנפרק את החשיבה האופוזיציונית של אנחנו כאויב שלהם והם כאויב שלנו.

אולי כדאי שנלמד לפרק ולהתפרק בעצמינו במקום לפרק את האויב.