כבר פרסמתי בבלוג השני את העברית הרעועה שהופיעה היום באתר הארץ. אגב, ברור שהחוק מזעזע הרבה יותר מהעברית של הכתבה, אבל הם קשורים זה בזה. במקום בו אין כבוד לשפה, אין גם כבוד לבני אדם. גם ההיפך עובד, במקום בו אין כבוד לבני אדם, לא יהיה כבוד גם לשפה.
עכשיו רק עוד איזה שני דברים גועליים במיוחד.
אני ממש, אבל ממש, לא מבין את ענין רצח עו"ד פלינט. היא הנרצחת הראשונה בארץ? היא הראשונה שנרצחה על ידי נער? מה הסיפור הגדול? התחלתי לשאול את עצמי כמה נרצחים מדי שנה במדינת ישראל ולא הצלחתי לענות. ייתכן שהשאלה הנכונה היא כמה נרצחות, אבל גם על זה לא הצלחתי לענות. אז מה קרה שרצח של עו"ד אחת, לפני שנתיים, הפך לכזה סיפור? אין לי מושג, באמת שלא. אלא אם כן שוב רוצים להפחיד אותנו מהאלימות שחייבים לרסן ולשלוח את הפושעים לזמן ארוך בכלא. הפרטי.
אבל היו היום גם חדשות שהעלו חיוך על פרצופי (הסמולני המאניק). מפקד בית הספר לצניחה של צהל התרסק בתאונת צניחה. האמת, לא נפלתי מהכסא כששמעתי את זה. הרי צהל כולו נראה כמו מפקד ביהס לצניחה. גוף שאמור להיות מקצוען במה שהוא עושה ומצליח, משום מה, לעשות רק בושות. אז הסתבר שמפקד זה אחראי על צניחת הצנחן על 8 חוגגים ביום העצמאות האחרון. מפקד ביהס לצניחה הבטיח שהלקחים יילמדו. לפחות הלקחים הופקו אצלו באופן אישי. ואז אמרו בערוץ 10 שבהכנה ליום העצמאות נפצעו שני צנחנים במפגני צניחה דומים לאלה בהם התרסק הצנחן לתוך שמונת החוגגים. כרגיל, צהל מפיק לקחים. ערכו אימונים. האימונים היו לא מוצלחים. אבל כולנו יודעים שקשה באימונים קל בקרב. משום מה זה לא עבד. גם בקרב - מפגן הצניחה - לא הייתה הצלחה מרשימה במיוחד, כששוב צהל פוגע באזרחים חפים מפשע (דזה וו על מלחמת לבנון השניה). אבל כאמור, לפחות המפקד לקח אחריות באופן אישי ובדק מה דפוק במערכת הצניחה הצהלית. אגב, תאונת צניחה זאת גרמה לכך שהעיתון ישראל היום (עמ' 11 אם אתן לא מאמינות) טען שכל בית הספר לצניחה ומפגני הצניחה האלה מיותרים להפליא, עולים עשרות מיליוני שקלים ואינם יעילים. הפעם האחרונה בה צנחו היתה בשנת 1956. אבל למרות חוסר הצורך בצניחות, לפחות הצניחה הזאת גרמה לי לחייך. חיוך מרושע, אבל זה כל מה שניתן להוציא מהאקטואליה בימינו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
