אבל יש מוסד אחד שאמור להפיג את הבלבול, לגרום לבלבול להיעלם. יש מוסד אחד שאמור לקדם את הידע, להבהיר את חיינו, להוסיף להם הסברים, ויש הטוענים אף לקדם את חיינו לעבר חיים חברתיים ואחרים טובים יותר.
למוסד הזה קוראים אקדמיה, או בעברית אוניברסיטאות.
והנה לאחרונה נפל דבר בישראל. התברר שגם במוסד זה יש חשדות להטרדות מיניות, שמרצה בכיר ורב כוח ניצל את כוחו והטריד מינית, עד לכדי קיום יחסי מין, עם מונחותיו.
הארץ כולה רעשה. (החשיש בשכונות המצוקה יישאר ולא ברחביה, כפי ששרו בניקוי ראש, או לחלופין ההטרדות המיניות בבית הנשיא יישארו ולא בהר הצופים). באקדמיה? ניצול יחסי מרות? ניצול יחסי כוח? ודווקא בחוג לסוציולוגיה, שמתמחה במחקר של כוח חברתי? איפה נשמע כדבר הזה.
אז זה נשמע בכל מקום בו יש יחסי כוח, ובאוניברסיטה בייחוד. אבל הצעקה נשמעה בין היתר בגלל הפוריטניות החברתית. שכן, ניצול של מונחה על ידי מנחה שלא למטרות מין קיים כל הזמן, בכל מחלקה, בכל יחסים בין מונחה לבין מנחה באקדמיה, ואיש, אבל איש, לא חשב לעשות מזה ענין. אין ספור מנחים ביקשו ממונחיהם להעביר במקומם שיעור, או שניים, לפעמים שלושה. אה כן, מובן שאין צורך לשלם על העברת שיעור זה. האם מונחה יכול להגיד לא לבקשה שכזאת? ודאי שלא. האם זה ניצול? כן. האם זה דומה לניצול מיני? לא. אבל גם התגמול על ניצול קטנטן זה אינו דומה ל"תגמול" שניתן על ניצול מיני - כך לפחות לפי הסיפורים. אגב, מובן שגם המונחה נהנה מניצול שקטן זה, ולכן לא ברור שהוא זכאי לתגמול מעבר להנאה שבהעברת שיעור, קבלת ביקורת, התנסות בהעברת רעיונותיו, במקום המנחה שלו. אבל לכל ניצול אפשר למצוא צידוק ובכל ניצול יש הנאה כזאת או אחרת למנוצל.
אולם לדבר על ניצול זה קל. קל מדי. בואו נדמיין את התקנון שיאסור מעכשיו על קשרים אהמ, בואו נראה, מה, אנחנו לא יכולים לכתוב קשרים מיניים בין מנחה ומונחה, נכון? בואו נקרא לזה יחסים אינטימיים. כן, בואו נכתוב בתקנון שאסור למנחה ולמונחה לקיים יחסים אינטימיים האחד עם האחר(ת).
אבל מובן שתקנון זה יהפוך לבדיחה לא מצחיקה. יחסים בין מנחה ומונחה, בשיאם, ודאי שהם יחסים אינטימיים. כשיושב מנחה ומונחה מול טקסט, מעבדה, נתון, מצב חברתי כלשהו, ומתחילים לדון בו, לתקוף אותו, להתעמק בו, להיכנס אליו לעומקו הרי מספיק תיאורים אלה כדי להסביר כמה קלה היא הגלישה למצב אינטימי ביניהם. הרי האידיאל של עבודת המחקר, בכל התחומים ובייחוד במדעי החברה והרוח, היא להגיע לרמת אינטלקטואלית גבוהה, לרמה של שיח נקי וטבעי בו שתי הנשמות נפגשות זו עם זאת כדי להפרות האחת את השניה ולקדם את הידע של שני הצדדים, ושל החברה כולה. תיאור זה הוא אינטימי במהותו. חווית הלמידה והמחקר הקיצונית, שייתכן שהיא האידיאל של ההנחיה, כרוכה בחובה בהכרח חוויה אינטימית. עד לאן זה מגיע? זה מגיע למצב בו מספיק משפט אחד של המנחה למונחה שמשנה עליו את כל עולמו. דימוי אחר, מספיק זרע אחד של המנחה, בראשו של המונחה, כדי להנביט רעיון עצום או יפה או מהפכני או לכל הפחות חדש בעבודתו של המונחה. רעיון זה הוא שמקדם את המדע, והמשפט הבודד הזה של המנחה בשילוב הכר הפורה במוחו של המונחה הוא זה שמוביל אליו. כר פורה, זרע, פרי. שפה אינטימית באקדמיה. בהכרח.
אז אולי בכל זאת נאסור רק על קיום יחסי מין באקדמיה בין מנחה למונחה, כי על אינטימיות לא ראוי לאסור. מצד שני, קשה לראות מוסד אקדמי שמסכים לניסוח זול שכזה.
מה עושים? התשובה היא העצמת נשים, הבהרת הגבולות לגברים הקשישים, שתמיד ינסו, תמיד יבדקו את כוחם, והבנת המציאות. האקדמיה היא מוסד כוחני, כל עוד החלשים והחלשות לא מוכנים לשרטט את הגבולות בהקרבתם העצמית, הגבולות יישארו מטושטשים. לכולם זה יותר נוח, למעט לקורבנות. אבל כל עוד אלה לא נוקטים בפעולה, הם לעולם יישארו קורבנות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
