לפני פוסט או משהו ציינתי את מחשבותיי בנוגע להטרדה המינית לכאורה בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. אבל נושא זה לא נרגע, כשישנה פרופסור באוניברסיטה העברית שמובילה בעוז ובגאון את המאבק כנגד אותם גברים מטרידנים. בתחילה, אם זכרוני אינו מטעני, פרסמה פרופ' קמיר מאמר בוינט. לאחר מכן, היא טרחה לציין את הפוסט הזה. הפוסט הזה מחייב תגובה. עכשיו ברור, כותב שורות אלה הוא גבר. לכן, אין סיכוי שהוא מסוגל להבין את כתביה של פרופסור קמיר. אבל, אנסה להציג את הבנתו המוגבלת של גבר הקורא את הדברים של קמיר. זה לא יהיה נעים, ואם הנכן רגישות, אנא עברו לערוץ אחר.
פרופסור קמיר מתארת שלושה סוגים של מטרידנים. הנעבעך, סליחה, השרמנטי, המניפולטיבי והמלוכלך. הרצתי בזריזות את רשימת כל המרצים שהיו לי אי פעם, והפלא ופלא, כולם, עד האחרון שבהם ניתנים לסיווג לאחת מקטגוריות אלה. אני חייב להתוודות, גם אני למדתי סוציולוגיה, אבל לא באוניברסיטה העברית. מרצה שאינו מצליח יותר מדי נופל מיד לקטגוריית השרמנטי. מרצה שכן מצליח, משיג מלגות ויוקרה נופל מיד למניפולטיבי. מרצה שמרשה לעצמו להתבטא בחופשיות מדי מיד יזכה להיות מלוכלך. אגב, מדהים שלצטט את ג'ורג' ברנרד שאו נתפש כמלוכלך על ידי קמיר. יתר על כן, יתכן שאותו מרצה במהלך הקריירה האקדמית שלו יהפוך ממטריד מסוג אחד למטריד מסוג אחר. דמיינה לעצמכן, בתחילה, הקריירה שלו לא המריאה, והוא נאלץ להסתמך על קסמו האישי, על תחום המחקר הייחודי שלו, על התעקשותו על אמת פנימית ועל אמת מחקרית, ורק כך להשיג נשים. אכן, שרמנטי! אבל אז, התחום זז, התחום התפתח ולפתע הכיר בגדולתו של האיש, פתאום גם זכה באיזה מענק מחקר אחד או שניים, ויש אומרים שאפילו הציג בכנס מרכזי. מיד הופך המרצה שלנו למטריד מן הסוג המניפולטיבי. חולפות השנים, תהילתו חולפת, העולם שוב זז, הוא שוב נשאר מאחור, וכל שנותר לו הוא להתרפק על העבר ועל מה שמותר היה להגיד בעבר. כך, המרצה שכבר אינו מניפולטיבי, הופך להטריד באופן מלוכלך.
בכל חוג יש מטרידים מיניים לפחות מסוג אחד כפי שכותבת פרופסור קמיר:"מקומות שמצמיחים ומטפחים רק אחד או שניים מן השלושה הם אכן פחות גרועים – אבל רק בכמות, לא באיכות. והכמות משתנה מעת לעת. עיקר ענייני והתמקדותי אינם בחוג לסוציולוגיה דווקא, אלא בתופעה הכללית, בכל רחבי עולם ההשכלה הגבוהה. החוג לסוציולוגיה הוא רק בבחינת משל ודוגמא." אכן, בכל חוג יש את הגברים המטרידים שלו, לעתים יש את כל שלושת הסוגים של המטרידים, לעתים פחות. אבל גברים מטרידים ודאי שיש בכל חוג באקדמיה. אין ברירה להכיר במציאות, גברים הם מטרידים מיניים. אין מה לעשות!
לא, לא, אל נא תאמרנה נואש כל כך מהר. לפרופסור קמיר יש את הפתרון. ניקח כדור, ניקח משקה, ניקח זריקה, כמו באמריקה. כן, קמיר מגלה ומציעה לנו את אמריקה. התיאור של אמריקה כה חינני וכה לבבי. היא נפגשה עם המנחה שלה רק לאחר שהיא קבעה פגישה איתו באמצעות המזכירה שלו. היא לעולם לא נפגשה איתו אלא במשרדו. בקשות הועברו בכתב, והכל התנהל על מי מנוחות ובמישרין. הטוב היה טוב. הרע היה ידוע וברור. הפיסקה הזאת אצל קמיר משיגה כמה וכמה דברים אבל ראשית היא מעוררת שאלה של מרצה מלוכלך: מה עשו קמיר והמנחה שלה במשרדו כל כך הרבה פעמים ובכל כך הרבה פגישות?
השאלה המטרידה באמת היא האם שוב יש לנו כאן אישה לבנה שדואגת שידפקו את הנשים השחורות, ולא אותה. שכן, גם בפיסקה הזאת ברור שבעיני קמיר כל הגברים מטרידים מינית. היא עושה זאת באופן כפול ומשולש. ראשית, קמיר מראה שלא כל הגברים מטרידים את כל הנשים. על משקל המשפט הידוע של אותו גזען שאומר שחלק מחבריו ערבים, כך גם קמיר מודה שיש גבר שלא הטריד מינית (אותה ואת דומותיה לפחות). אבל מיד לאחר מכן היא מבהירה שהגבר שלא הטריד אותה (ואת דומותיה) מינית לא עשה זאת לא מכיוון שישנם גברים שלא רוצים להטריד מינית. חלילה. ברור וודאי שכל הגברים רוצים להטריד מינית. המנחה לא עשה זאת כיוון שהתקנון והחוקים מנעו ממנו את היכולת, הכמעט טכנית בתפישתה של קמיר – הרי לאשה אין שום יכולת למנוע הטרדה - להטריד אותה מינית. בגלל שהכל היה כל כך מסודר, כל הבקשות היו בדואל, או בכתב או באמצעות המזכירה, ואצלו במשרד – ודאי לא אצלו בבית – הוא לא יכול היה טכנית להטריד אותה מינית. התיאור הזה מעלה הרהור על מר גורלה של המזכירה של אותו מרצה, שאינו יכול להטריד מינית את מונחותיו. ברור, מעמדתה של קמיר, שהוא צריך להטריד מישהי, וכך נמצא לנו פתרון. קמיר מעודדת העסקת מזכירות אצל מנחים, כדי שהמנחים יוכלו להטריד את המזכירות, במקום להטריד את המונחות שלהן. אנשי אקדמיה רבים בארץ ישמחו לאמץ את הרעיון הזה, שלכל אחד מהם תהיה מזכירה. הם יהיו מוכנים לכך אפילו מבלי להטריד אותה מינית.
מעבר לנלעגות בתיאור ההנחייה שמתארת קמיר, הנחייה סטרילית שהבהרתי שבינה ובין לימוד אמיתי אין כלום כבר בפוסט הקודם, הפוסט של קמיר מעורר עצבות גדולה. אם כל הגברים הם מטרידים מינית בפוטנציה, וניכר שכך קמיר חושבת, הרי שום תקנון אקדמי לא יעזור בפתרון בעיות ההטרדה המינית. קמיר, בעמדתה, מחלישה את העמדה, הבעייתית אך הלגיטימית, אותה היא מקדמת. עמדה שאומרת שיש יחסי כוח בין מנחה ומונחית, ועל כן יש פתח לניצול, מצריכה דיון, ומצריכה ניסיון לגיבוש קווים אדומים. כפי שהצגתי בפוסט הקודם, קווים אלה וניסוחם יהיו קשים לגיבוש הרבה יותר ממה שקמיר חושבת. פרסומים גורפים כמו זה של קמיר, שמתאר את כל המרצים באקדמיה כסוג כזה או אחר של מטריד מינית, אם לא כסוג כזה ואחר של מטריד מינית, מחלישים את העמדה שלה.
בהערת דמגוג אקטואלית, פרסומים כאלה עושים עוד משהו. האקדמיה כיום נאבקת על חייה, הציבוריים והכלכליים. היא נתונה תחת מתקפה רבתי של אנשי משרד האוצר שמנסים לקצץ בה ולהחליש אותה. נכון, ישנם אקדמאים שמנצלים לרעה את המערכת, אפילו עד כדי הטרדה מינית. אולם קוראת שאינה מהאקדמיה, כשהיא קוראת את הפוסט של קמיר, רק שאלה אחת עולה בראשה: למה לעזאזל שאני אמשיך לממן, בכספי הציבור שלי, את בית הזונות שהולך שם, שבו גברים מזדקנים, מכריסי כרס ומזילי ריר עסוקים בלהטריד, במגוון דרכים וצורות ובייחוד מינית, את הנשים שסביבן? תשובת האשה תהיה זהה לתשובת האוצר – אסור להמשיך לממן את בית הזונות הזה הקרוי האקדמיה. הקורא הגבר שאינו מהאקדמיה שקורא את הפוסט של קמיר שואל שאלה אחרת לגמרי, אם להאמין לעמדה הנלעגת של קמיר: "איך מצטרפים?" ואז באה המציאות וטופחת על פניו, כפי שנאמר כבר לפני, המשכורות באקדמיה הן כאלה שמרחיקות מהאקדמיה גברים, וכך, וגם באמצעות פוסטים כמו זה של קמיר, היא תמשיך לאבד את שאריות היוקרה שעדיין יש בה. לחלופין, נכון, יש הטרדות מיניות באקדמיה, אבל לעזאזל, זוהי אינה הבעיה המרכזית באקדמיה, ויודעות מה, אפילו לא הניצול הגרוע ביותר הקיים באוניברסיטה ובאקדמיה הישראלית.
ועוד הערה לסיום על שורת הסיום של קמיר: "היום כששנינו מרצים בוגרים ולא תלויים זה בזה..." כך מסיימת קמיר את הפוסט שלה. אולי זה רק אני, אבל ישנן שתי אופציות. האופציה האחת, המחמיאה, היא שקמיר שכחה משהו. קמיר שכחה שגם כשהיא הייתה מונחה של אותו מרצה היא הייתה אדם בוגר, וכן, אפילו חוקרת בוגרת, אולי לא מהוקצעת, אולי לא מדופלמת, אולי לא משופשפת, אבל ודאי שבוגרת. לחלופין, לא אז ולא היום קמיר היא מרצה בוגרת, שכן מרצה המתקשה לקבל את המציאות על כל מורכבותה לא יכולה להיות מרצה בוגרת. מרצה שבונה קטגוריות של מטרידים מינית, שאין מנחה שלא שייך לאחת מהן, מרצה שמתקשה להבין שישנן נשים שמסוגלות להיות בוגרות גם בזמן עבודתן עם מנחים, אפילו כשהם נפגשים בבית המנחה, אינה מרצה בוגרת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
