לקראת פתיחת שנת הפוטבול, שמגיעה ביום חמישי ומשודרת ביום שישי בESPN, החליט כתבנו הנועז לשים את נפשו בכפו, לאזור מותניים ואומץ, לעלות על הסוס וללכת לראות את התרגום הישראלי למשחק הפוטבול.
כדורגל קוראים לזה בעברית.
ביום קיץ לא חם במיוחד, הלוח האלקטרוני, הבודד, הציג את הטמפרטורה, 30 מעלות צלזיוס. קצת חם, לא נורא. רוח אנושית ונעימה היתה מסביב. איש קשיש עם רמקול ניסה לעודד את קבוצתו האהודה. משחק ראשון בעונה. הייתי בטוח שהאצטדיון יהיה מפוצץ. חגיגיות של מחזור פתיחה. האיצטדיון היה ריק. העיתון טוען שהיו שם 9000 צופים. לא ברור לי איך הוא ספר. אני ראיתי שם 2000 בערך. אבל אני לא מבין בכדורגל. הייתי היחיד בשורה שלי שהיה בכסאו. שאר הכיסאות נשארו מיותמים. יציעים שלמים נותרו סגורים, וגם היציעים המרכזיים היו ריקים. מדי פעם הצליח גל של קהל לשאוג משהו. הכרוז ניסה לעודד את הקהל לעודד את הקבוצה. הצגת השחקנים הייתה קצת עצובה. הראו את השחקן על הלוח האלקטרוני, הבודד שהיה תלוי על מנוף. אולי כך מקובל בכדורגל. גם השירותים שהיו שניים בדיוק בכל יציע, אגב, לא צריך יותר משני שירותים לחמישים איש שהיו ביציע, אז אולי זה בסדר. אחד מהם נסתם בדיוק לאחר חמש דקות של משחק, אבל איזה משחק, איזה משחק היה.
האמת, אני לא ממש יודע. אני לא מבין הרבה בכדורגל, בטח בלי יורם ארבל ברקע. כן, זה מוזר, לא היה שדר למשחק הזה. ישבתי שם במגרש, ושום שדר לא שידר לי את מה שקרה. למזלי האיש שלפני מדי פעם פלט, הנה הגול. הוא צדק גם פעמיים לפחות. היו לפחות שני שערים. אני כמעט פספסתי אותם. המגרש נראה הרבה פחות גדול ממה שרואים בטלוויזיה. השחקנים נראים כמו בטלוויזיה, לא מקצועיים ולא אתלטיים באליל. לא ברור לי למה בענפי ספורט בחו"ל ספורטאים נראים כמו ספורטאים ובארץ כדורגלנים נראים כמו אנשים רגילים. מה, חדר כושר זה מחוץ לתחום בשבילם? להתפתח במקצוע שלהם זה משהו שלא קשור אליהם? לכן כל כך אוהבים כדורגל, כדורגלנים נראים כמו כל אחד. לא צריך להיות גבוה, כמו בכדורסל, לא צריך להיות שמן, כמו בפוטבול, לא צריך להיות מוכשר, כמו בפוטבול, לא צריך להיות זריז במיוחד, כמו בפוטבול ובכדורסל, לא צריך להיות חזק, כמו בפוטבול, כן, אפשר להיראות כמו כל אדם אחר. לכן כולנו אוהבים כדורגל. כי כולנו חושבים שאנחנו יכולים לשחק. בניגוד לענפי ספורט מקצועניים כמו כדורסל או פוטבול. אגב, זה מה שמשותף לכדורגל ולספורט של אמריקה, בייסבול. השחקנים נראים אנשים רגילים לגמרי. לא ספורטאים בכלל. אולי קצת רזים מכרגיל. אולי.
אז לא היה שדר, דבר שדי הקשה עלי בהבנת המשחק. אבל חמור מכך, לא היו שידורים חוזרים. כלום, נדה. כל פעם שקרה משהו הוא קרה. אם פספסת אותו הלך עליך. זה עוד אחד מהקסמים של כדורגל. דברים קורים בהינף רגל, משום מקום, בלי שום היגיון פנימי או חיצוני. למשל בעיטה מעשרים מטר וגול. כך ראיתי שער מול עיניי בלי שבכלל הבנתי שזה גול. הקהל בטירוף, אני לא מבין כל כך, זהו? זה שער? זה כל הסיפור? וזה עוד היה שער מרהיב בו החלוץ מקשית מעשרים מטר מעל ידיו המונפות של השוער טיל אדיר, משל היה קסאם או לפחות קטיושה, שכיפת ברזל לא יכלה לה. וזהו. רק הכרוז עוד טרח לציין שהיה שער. אגב, כשהרעים הבקיעו, הכרוז אפילו לא טרח לציין שהובקע שער. רק מבט על הלוח האלקטרוני המתנפף ברוח על גב המנוף המצחיק יכול היה להעיד על הגול שהובקע.
מה אומר לכם, בכל זאת הבנתי כמה דברים. עדיף ללכת לשירותים בדקה הארבעים ולא לחכות למחצית. בייחוד אם דקה קודם הובקע גול. זה חוסך עמידה בתור. הישראלים יילכו חמש דקות לפני הסוף, אם התוצאה ברורה. כדורגל משחקים 90 דקות ואז עוד כמה דקות אותן הלוח האלקטרוני המתנפף לא סופר. אין שום סימון של כרטיסים צהובים למען הקהל. רק הכרוז מודיע על כך לקהל הנבוך והמשתאה. חוקי הנבדל הם מאוד מוזרים ובמגרש מבינים שהם נלעגים לגמרי.
אה כן, הטובים ניצחו, זאת דרך מעניינת להעביר כמה שעות. בייחוד כשהטובים מנצחים. היה איזה פסיכי שקילל את השופט. היו כאלה שניסו להשתיקו. היה ילד שקילל שחקן יריב. הפרשן שישב לפניי ניסה לחנך אותו להסביר לו שלא ככה, כשהשותף שלו מסכים שבגיל כזה לדבר ככה, למה? למה? היה גם האיש הזקן שכשחקן של הקבוצה היריבה נפצע איחל לו בריאות שלמה, ואמר שאנחנו קבוצה הוגנת. אנחנו אכן קבוצה הוגנת. ואפילו נצחנו. אבל מה, אווירה של ספורט אני אמשיך לראות במשחקי הפוטבול, בעונה שמתחילה ביום חמישי. כי בכדורגל הישראלי אין אווירה ואין גם איכויות של ספורט אמיתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
