האנשים מתחילים לדבר. ראית את הדיבייט? אני קצת מתפלא. ממתי מדברים פוליטיקה באמריקה. ראיתי אותו בשידור חוזר. היה חומר טוב. החיוורת הייתה חיוורת מהרגיל. היא ידעה לדקלם את ססמאותיה בצורה מצוינת. חזרה עליהן שלוש ארבע פעמים, איזה פעם דיברה על האמהות האידיוטיות של אמריקה, אה סליחה, היא לא קוראת להן אידיוטיות אלא הוקי. הוקי מומס. המתחרה שלה היה הרבה יותר טוב, אבל אני בעדו, אז זה לא חוכמה. המלצרית לא ראתה את הדיבייט. לא, היא עבדה בזמן הדיבייט. היא ראתה כמה קטעים של החיוורת. אבל היא לא אוהבת פוליטיקה, בגלל כל זריקת הרפש. הלקוחות, שהחלו בשיחה משום מה, מסכימים איתה. לכן הם שונאים פוליטיקה. בגלל הרפש. כן, המלצרית ממשיכה. למשל, מרוב רפש כבר אי אפשר לדעת מה האמת, אם יש גירעון? אם אין גירעון? הלקוחות מסכימים. אכן, בגלל הרפש אי אפשר לדעת.
אי אפשר לדעת גם אם כספו של המוכר בחנות בטוח. הוא שם את כספו בבנק וושינגטון מוטואל. ווו מו, כפי שהחבר'ה קוראים לו כאן, נקנה על ידי בית השקעות ענק. זה עורר פאניקה לא קטנה. גם פקיד הבנק שלי מתלונן. כל היום מטלפנים אנשים לשאול על המניה ועל הבנק. הוא אומר להם שהכל יהיה בסדר. הוא מחייך אלינו, ומה, אני אגיד להם משהו אחר? אני אגיד להם למשוך את כל הכסף שלהם? הפקיד בחנות לא יודע מה יעלה בכספו. הוא לא מבין כלום. רואים. כל הכספים של הוו מו מבוטחים בביטוח פדרלי, ולכן אפשר היה למכור את הבנק לבית ההשקעות הגדול. המוכר בחנות לא מבין זאת. הרבה אנשים לא מבינים זאת. פקיד הבנק מבין זאת. הוא קצת משתומם לשמוע שאנחנו רוצים לקנות. כן, זה זמן טוב לקנות, השאלה מה קונים. מכל הבא ליד, כמובן, נעליים, בגדים, מניות, הכל בזול. מכירת חיסול. אמריקה זולה, השקל חזק. שווה לקנות. אנחנו ממשיכים להתלוצץ עם פקיד הבנק. הוא מקבל עוד טלפון. על המניה. המניה ירדה. הכל ירד. אנשים לא קופצים מהגג. בין היתר כי הם עזבו את ביתם ואין להם גג לקפוץ ממנו. אין להם גם הבנה מה קורה סביבם. חוק סיוע החירום לא עובר. הבורסה קורסת בעוד ששה אחוזים. הירידה החדה ביותר של יום אחד. הקונגרס מאשר את החוק. הבורסה רצה חזק למעלה. אבל על מה רבים? למה זה אושר? למה זה לא אושר? על זה לא שומעים בישראל. הפחד, באמריקה, שהכסף של סיוע החירום יילך לכיסהם של המנהלים הגדולים של וול סטריט ולכיסהם של הפירמות שלהם, במקום לעזור לאמריקאים הקטנים ולעסקיהם הקטנים. כן, יהיה פיקוח אפילו על המשכורות במגזר הפרטי. קראים לזה רגולציה. החיוורת מתנגדת להרגלה זאת. זה שמולה, שהיה יותר טוב ממנה אבל זה בגלל שאני בעדו, בעד הרגלה חמורה יותר. השוק החופשי לא עבד, צריך לשמור עליו, אסור להרחיב אותו. חייבים שינוי. שניהם מסכימים שחייבים שינוי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
