חרונולוגיה חסרת חשיבות

לעתים נדירות שומע אדם את משק כנפי ההיסטוריה מחלונו. 

אבל מחלון הקומה ה14 בלב מנהטן שמעתי צפירות, צעקות, קולות. דברים משונים. דברים שאינם אמורים לקרות, וודאי שאיני אמור לשמוע אותם, ממרומי חלוני, בקומה ה-14 בלב מנהטן. אבל הצפירות לא פסקו. וסקרנותי התעוררה.

שמתי פעמיי אל המעלית, משם אל הדלת, ומשם אל השדרה השישית, ושם ראיתי אותה. את ההפגנה. 

המון דליל של אדם, ברובו שחור, הולך לו ברחוב, חוסם את השדרה השישית של לב מנהטן בקריאות. הם קראו לצדק. הם קראו לשלום. הם אמרו שהרחובות הם שלהם.

ולמה?

ובכן, במעגל שחוזר על עצמו, פעם באיקס שנים מערכת המשפט האמריקאית מובילה לתוצאה חסרת פשר לגבי מעמדו של האדם השחור. כך קרה כשמערכת המשפט בלוס אנג'לס החליטה שהשוטרים שמכים באזרח שחור, בשם רודני קינג, חפים מפשע. חצי לוס אנג'לס (החצי הלא חשוב שלה) נשרף בעקבות אותה ההחלטה.

והפעם, הפעם ההחלטה הייתה זיכויו של אדם בשם  צימרמן, לא משלנו, כנראה, מהריגתו של נער שחור בשם טרוון מרטין. צימרמן הואשם ברצח ובהריגה וזוכה משני הסעיפים. זאת למרות שירה למוות בטרווון מרטין משום שזה הלך ברחובות שכונתו של צימרמן. אה, צריך לציין שמקרה הרג זה קרה בפלורידה. חבר המושבעים מצא את צימרמן זכאי מסעיפים אלה. כלומר, חבר המושבעים חשב שמותו של הנער בן ה-17 על ידי המבוגר בשכונה בפלורידה לא היה בעייתי כפי שהציגה זאת התביעה.

וכך, שוב מצא עצמו הקהל השחור מול מקרה בו אדם שחור נורה ונהרג על ידי אדם לבן ודבר אינו קורה לאותו היורה. ממש כמו השוטרים שזוכו ממכות הרצח שנתנו לרודני קינג, כך עכשיו הולך לו צימרמן הביתה לאחר שהרג את מרטין, כשמערכת המשפט מחליטה שהוא זכאי. והאדם השחור שוב מוצא עצמו מול מערכת משפט לבנה שמזכה לבנים שהורגים או פוגעים בשחורים.

ומה נותר להם לעשות? ללכת ולצעוק ברחובות. וזה מה שהם עושים כרגע. אפילו כאן בשדרה השישית בלב מנהטן. נשמעות צעקות המון, צפירות מכוניות, דרישות לצדק. דרישה לקבל חלק מהרחובות. חלק מהצדק, ששמור בעיקר ללבנים במדינה הגזענית הזאת, הקרויה ארצות הברית של אמריקה. 

בלונדון העיר הגדולה, הדמוקרטיה שוקקת כתמיד. פינת הדוברים בהייד פארק היא כבר מזמן שם דבר למקום בו נפגשים אנשים, צועקים, מתגוששים, מילולית כמובן, מתווכחים, נואמים, כשמה כן היא, פינת הדוברים.

ואם נשפוט לפי פינה זו בעולם, ניכר שאנו חוזרים אל עבר ימי הביניים. כאז, גם כיום, הנושא המרכזי המתסיס את ההמון בפינת הדוברים הוא מאבק בין דתות ובין תרבויות. הנוצרים נואמים בחלק מהמקומות. מולם, מחרים מחזיקים אחריהם הם המוסלמים שגם הם טוענים בלהט. מתנגדי השבט הלבן גם הם שם, כמו גם אלה המחזיקים בתנך ומסבירים מדוע ישו הוא הוא המשיח ואין בלתו.

ואנחנו? מסתובבים ומחפשים ויכוח טוב, כזה שהוא יותר טוב מזה של מונטי פייטון, כזה המתפתח, המתחלף, המתגוון שההיגיון והתבונה, יחד עם רגש וחריפות, מתובלים בהם יחדיו. 

וכך הגענו אל עבר אישה שחורה, שלבושה כמיטב המסורת המוסלמית, אך פניה הנאים גלויים, מתווכחת עם בלונדיני גבוה, הלבוש כמיטב המסורת המודרנית, וגופו הרזה, אך הלבוש היטב, נאה. בסביבת צמד זה עמדו עוד מספר אנשים, וכך הצטרפנו, כשהאישה המוסלמית טוענת בלהט שאם כל כך טוב, איך זה שעדיין נשים מרוויחות הרבה פחות מגברים בחברות המודרניות המערביות. אבל זה לוקח זמן, ניסה הצעיר לטעון. הצעירה ענתה לו שכבר לפחות 60 שנה שומעים את הטיעון השחוק הזה, וכלום לא קורה. הצעיר אמר שזה לא שכלום לא קורה, אבל ישנם עוד הרבה משתנים אחרים שמסבירים מדוע נשים מרוויחות פחות מגברים. זה תלוי גם בהשכלה, בוותק, בהרבה משתנים. כאן, בת זוגתי השתלבה לטובת הצעירה המוסלמית ואמרה שגם כשלוקחים את כל המשתנים האחרים, הגברים עדיין מרוויחים כשלושים אחוז יותר מהנשים. האישה המוסלמית הנאה הנהנה בהנאה. הצעיר הסביר שהוא גדל בשבדיה ושם המצב הרבה יותר. המוסלמית לא השתכנעה אך החליטה להמשיך. 

ומה בדבר פצצת אטום ונשק אטומי, מה, רק לכם מותר? זרקה לעבר הצעיר השבדי. הוא גמגם, ואמר שלא, לא רק לנו מותר, אבל אנחנו מתקדמים ואנחנו לא נשתמש בנשק הזה. כן, מתקדמים, זרקה לו הצעירה. וב-1940 גם הייתם מתקדמים? הוא התבלבל קצת והיא הסבירה. הרי לפני 60 שנה הייתם יותר פרימיטיבים מאיתנו, הרי ארצות הברית השתמשה בנשק האטומי. לא, הסביר השבדי, זה היה חלק ממלחמת העולם השנייה. אז מה? שאלה הצעירה, אם שימוש בנשק אטומי נעשה רק בידי מדינות פרימיטיביות, הרי לפני 60 שנה הייתם יותר פרימיטיביים מאיתנו. וחוץ מזה, למה לכם מותר שיהיה נשק אטומי ולנו אסור? מה, זה בגלל שאתם יותר טובים מאיתנו. כן. הפתיע השבדי. אז, כן? למה? כי ככה החלטת? איזה מן טיעון הוא זה? הרי אם אתה מאמין באנושיות, הרי לא ייתכן שתטען שרק בגלל שאתם אתם לכם מגיע נשק אטומי, ולמדינות מוסלמיות במזרח תיכון אסור. אבל על המדינות האלה אני לא סומך. אה, אבל על ארצות הברית שכבר השתמשה בנשק אתה כן סומך? המשיכה השחורה המוסלמית בטיעון שלה. כן, גמגם השבדי. למה בעצם אתה לא סומך על המדינות האלה? כי הן מוסלמיות? כי הן לא אתן? למה ואז התחילה למנות את המדינות המחזיקות בנשק אטומי, ארהב, רוסיה, צרפת, אנגליה, ישראל, סין, קוריאה, למה להן מותר ואסור לאף מדינה מוסלמית? 

כאן אני כבר לא יכולתי שלא לבוא לעזרת השבדי חסר הישע, והכנסתי טיעון משלי. אבל לפקיסטן יש נשק אטומי, לא? כן, נאלצה המוסלמית להסכים, ופקיסטן היא מוסלמית, אז אין כאן עניין של דת. השאלה היא האם צריך לתמוך בעוד נשק אטומי או לא, שכן ברגע שהסכמת שיש מדינה מוסלמית עם נשק אטומי, כל הטיעון שדופקים את המוסלמים בזה שאין להם נשק אטומי לא תופס. הצעירה נאלצה להסכים, היא רק אמרה אבל למה יש יותר מדינות לא מוסלמיות עם נשק אטומי מאשר מדינות מוסלמיות עם נשק כזה, אבל היא בעצמה הבינה שטיעון זה חלש למדי. ולכן המשיכה לתקוף את הצעיר ולבקש ממנו הוכחות כיצד הוא יכול לטעון שהתרבות שלו טובה יותר. הצעיר המשיך לטעון בתוקף שהתרבות שלו אכן טובה יותר. אבל צריך מדדים מדידים, הצטרף לעזרתה של המוסלמית עוד אחד מהמקשיבים בצד. אתה לא יכול לטעון סתם דברים. אתה חייב לעשות את המחקר שלך. אמרה המוסלמית. 

איך אתה בודק דברים? שאלה המוסלמית. אני קורא דברים, שומע אותם במדיה, זה המקור של המידע, מהמ, הנהנה המוסלמית, ואז אם משהו מעניין אותי אני קורא עליו עוד באינטרט, בויקי, לפעמים גם בגוגל. המוסלמית צחקה. זה הכל מקורות מערביים. איך אתה יכול לדעת מה באמת קורה בעולם, אם כל המידע שלך מגיע ממקורות של אנשים שבעיקר מסתובבים בקניוניים סביבך. אתה חייב לעשות מחקר, אתה חייב לבדוק דברים, לפני שאתה יוצא בהצהרות שהתרבות שלך יותר טובה. 

כאן כבר הרגשנו שהויכוח נע במעגלים, ולכן החלטנו לנוע משם גם אנחנו במעגלים.

ורק אני התחלתי לחשוב. או קיי, מדדים. בואו נבדוק: היכן אנשים יותר חופשיים? היכן בעולם לנשים יותר זכויות, בערב הסעודית, ממנה הגיעה המוסלמית, או באנגליה, שם אכן  מרוויחה אישה 30 אחוז פחות מהגבר? היכן יכולים אנשים להשתתף יותר בהחלטות סביב חייהם, במדינות המזרח התיכון או בשבדיה? איזה מדינות שוויוניות יותר, אלה שמפיקות נפט בחצי האי ערב או אולי אלה עם עתודות הנפט בארצות הברית? איזה עוד מדדים אפשר למצוא? איכות חיים? אורך חיים? באיזה מדדים מדינות מוסלמיות מתקדמות יותר ממדינות נוצריות מערב-אירופיות? רק חשבתי כך והבנתי, או קיי, לו רק בן-דרור-ימיני היה שומע את מוחי, הוא ודאי היה גאה בי. ואז נזכרתי שלא הכל מדיד.

והלכתי לדרכי.

האח בנט, משלישית האחים בב"ל, ממשיך ברפורמות. וכמו כל הרפורמות שהשלישיה מקדמת, היא יוצרת עולם פוסט-מודרני שבו הדימוי מחליף את המציאות, או את מה שהיא צריכה להיות.

השבוע נזדמנתי לחתונה יהודית כמו שהיא צריכה להיות. בני זוג נישאים על ידי רב. לא סתם, רב הקהילה שלהם. שכן הדת מטרתה היא לארגן את הקהילה, ומכאן שהרב הינו מנהיג הקהילה. אגב, בתור מוסד המארגן קהילה, הדת היא מוסד לא רע כלל (כל עוד זוכרים שאלוהים חסר חשיבות בארגון זה, כפי שהיהדות אכן ידעה מבית שני ואילך). ואכן, הזוג שהתחתן מכיר את הרב שחיתן אותם לא מהיום. הרב הכיר את הבעל כבר שש שנים. שש שנים שהם בקשר, נפגשים על בסיס קבוע. מאוחר יותר, כפי שהרב סיפר כשחיתן את הזוג, הוא פגש גם את האישה. עד שפגש בה, לא האמין לבעל, וחשב שהוא מפנטז על אישה שכזאת. הקהל באולם צחק. שכן ברור שהרב מכיר את הבעל היטב, ויודע שהוא יוכל להתמודד עם בדיחה שכזאת. הקהל צחק כשהרב הוציא את הפלפון שלו וצילם תמונה מהזווית הטובה ביותר שהזוג יכול היה לבקש ביום חתונתו. הוא גם אמר שמייד ישתף אותה בפייסבוק. הרב המשיך בבדיחות הדעת על הקשר שלו עם הזוג הנשוי, ובירכם בירכת אמת של מי שיודע שמעכשיו הצטרף עוד זוג נשוי לקהילה בה הוא חי, אותה הוא משרת, ובמידה כזאת או אחרת אותה הוא מנהיג.

 ובישראל? כאילו שעד עכשיו לא יכולנו לבחור לנו רב לטקס, רב שרובינו החילונים לא רוצים, עכשיו נוכל לבחור עוד יותר, רב שרובינו לא רוצים בו בטקס. אותו עב"מ שמופיע בחתונה שלנו, כשאיננו יודע מי אנחנו, איננו יודעים מיהו ומהו, מגיע, דופק קופה, זורק ברכה, שר איזה שיר, לעתים מנגן באקורדיון או באיזה כלי אחר והולך לו. הוא לא ייראה את הזוג יותר לעולם, והם לא יראו אותו. אפילו זוג כמונו, שראיין מספר רב של רבנים, והלך לעמותת עתי"ם, ליברלית אפילו יותר מצה"ר, שדחה על הסף את אותו רב מתנחל ואוגדונר, שהתגאה בזה בפני זוג סמולנים מניאקים, אפילו אנחנו לא נראה, נקווה, את הרב שחיתן אותנו. 

 כי בישראל לרב אין מעמד של מנהיג קהילה, ולכן אין סיבה שהוא יחתן זוג שאינו מקהילתו. פתיחת איזורי הרישום היא קרקס של משמעותו של הרב בחתונה. רב בחתונה הוא מי שמקבל אל קהילתו זוג חדש. הוא זה שיחגוג איתם את ברית המלה, את בר המצווה, ולעתים גם את חתונת ילדיהם, באותה הקהילה. אגב, כך היה אצל אבי, שהרב שהיה אצלו בבר מצווה חיתנו לאחר מכן, אם אני זוכר נכון. לכן הרב היה מחתן זוגות, מכאן מעמדו. אבל כיום בישראל, שהדת מטרתה המרכזית היא משרות למפלגות המקורבות (לעתים החרדים, לעתים מפלגתו של האח בנט), כל משמעותו של הרב בטקס החתונה היא הבטחה שהממסד הדתי ממשיך לשלוט במדינה ביד רמה. ולעזאזל הזוג.

 -

ובאותה החתונה, התחתן החתן עם הכלה. החתן היה גר, והרב היה מודע לבעיה זאת. לכן, בזמן שבירך את הזוג הדגיש שברור שלזוג יש משפחה משני הצדדים. הרב הדגיש שלשתי המשפחות, משפחת הכלה, וודאי שגם משפחת החתן, ישנם ערכים הראויים להנחלה לדור הבא, וברור שערכי שתי המשפחות, הנוצרית והיהודית, ייתמזגו להם יחדיו במשפחה היהודית החדשה שזה עתה קמה. יתר על כן, הרב הזמין את אם החתן, נוצריה טובה, לראות בו את הרב שלה, והבטיח לה שמעתה גם לה יש רב. זוהי היהדות שהרב המחתן בה הוא כזה המכיר את הזוג הנשוי. הוא מכיר את הבעיות של הזוג, את הרגישויות שלו, את הקשיים שיש בזוגיות שכזאת, ואת הצורך בסובלנות כלפי האחר, בקבלת האחר אל תוך הקהילה, בידיעה שהיפתחות אל האחר היא סימן לעוצמה, ולא לחולשה. זוהי יהדות שהופכת לבלתי אפשרית, לא רלבנטית, ולחלום רחוק ב"מדינה היהודית".

המלצרים במסעדה האיטלקית הקטנטנה דיברו הרבה האחד עם השני. 

בספרדית כמובן!

אבל זה מובן מאליו, שכן השף עצמו, הזמין אותנו לביקור בטעמים האותנטיים של צפון איטליה, אותם הוא למד במחוז האותנטי של צפון איטליה הידוע בשם גריניץ וילג'.