חרונולוגיה חסרת חשיבות

בימים, שבועות וחודשים הקרובים נפרסם כאן מעין מדריך למהגר הישראלי לאמריקה. בלי נדר.

הארבעה ביולי מוגש בחסות חירות הדדית, החברה שהיא אחראית באותה מידה כמוך. (באמריקאית זה נשמע גרוע באותה מידה!)

כבר בשעות אחר הצהריים המוקדמות (בעברית, שתיים אחר הצהריים, באחד הפרקים ננסה להבהיר מהן שעות היום בארצות הברית, הן שונות מאוד מאלה בישראל, ובייחוד השעה צהריים, שהיא בדיוק, אבל בדיוק נמרץ 12 בצהריים, ולא דקה לפני ולא דקה אחרי) החל קהל של אלפים להתקהל לאורך הנהר. לצורך העניין, נקרא לנהר צ'רלס, שם הגיוני לנהר כמעט כמו לקרוא לנהר משה או איציק. הקהל ישב בהמוניו לאורך הנהר וחיכה. לידו ישבו עוד אלפי אחרים וחיכו. וחיכו. חלקם אכלו, חלקם שתו. ודאי שלא שתו אלכוהול. אסור לשתות אלכוהול ברחובות ארצות הברית, וגדת נהר צ'רלס לא שונה ממקומות אחרים בארצות הברית. רבים מבין חברי הקהל שיחקו משחקים חברתיים שונים, כולל משחקי קלפים רבים, ודיברו.

הם גם קנו לעצמם אוכל, כמו פופקורן, המאכל האמריקאי הידוע, והלא טעים, ועשו את מה שהיה לעשות, לחכות.

פעם בשעה הודיע מישהו על כך שהשנה אנחנו מציינים 200 שנה למלחמת 1812. הייתה מלחמה ב-1812, כל היודע דבר על מקום הימצאה או על מה שהיה בה, מוזמן להיבחן לאזרחות בארצות הברית. לכן, חברי הצי ושאר הגופים הצבאיים לבשו מדים מאותה התקופה. גם התותחים הריעו, פעם בשעה, מספר מטחים, לזכר אותה מלחמה ולכבודם של כל מיני אנשים, חלקים קולונלים שפרשו לאחרונה משירותם לאומה. כך, השקט על גדות הצ'רלס, שם הגיוני לנהר כמעט כמו לקרוא לנהר משה או איציק, הופר מדי כשעה במטחי תותח, מרחוק ראינו את התותחים, ושמענו אותם מקרוב.

פעם בשעתיים הודיע אותו קול מסתורי שזוהי אזהרת מזג אוויר. גשם צפוי. אם יירד, הקהל יתבקש ללכת למסתור מאורגן מראש, ולחכות להוראות נוספות. הגשם חיכה. גם הקהל המשיך לחכות. לאכול, לשתות, ולחכות. הקהל התעבה, כשעוד אלפים רבים הגיעו והצטרפו לקהל שכבר היה שם. הרחוב נסגר לתנועת מכוניות, ורק מוכרי פופקורן ושאר מאכלים אמריקאים לא טעימים. 

בשמונה התחיל שידור טלוויזיה מקומי. ראיינו את כל המי ומי שעמד להופיע בפני קהל מאות האלפים שחיכה על גדות נהר הצ'רלס, שם הגיוני לנהר כמעט כמו לקרוא לנהר משה או איציק. שדרי הטלוויזיה ציינו שקהל עצום של אלפי ועשרות אלפי אנשים מחכים בשלווה בגדות נהר הצ'רלס למופע, ולזיקוקים בסופו. האנשים המופיעים במופע כולם היו משעממים עד אימה. אחת כוכבת נולדת, אחד מנצח התזמורת, וכמובן המנחה של המופע, שהוא מקומי מהעיר בה זורם הנהר, צ'רלס, שם הגיוני לנהר כמעט כמו לקרוא לנהר משה או איציק.

ראיינו גם את החזאי. החזאי הכריז על מכונית חדשה שנוסעת לתוך סופות שתהיה מעכשיו חלק מצוות חיזוי מזג האוויר.
החזאי גם הרגיע שישנן כרגע סופות רעמים וברקים, שעלולות להעיב על המופע, אבל הן נמצאות בניו המפשייר, והסיכוי שהן תפרענה למופע קלוש.

המופע התחיל, הקהל על גדות הצ'רלס הריע בשימחה. חוץ מאלה שישבו בצד שלנו של הנהר, שם הקהל המשיך לשבת ולחכות. הבטיחו זיקוקין.

ואז זה הגיע, מופע זיקוקין. הבעיה היחידה שמופע זה היה טבעי, ברקים החלו להרעים בשמי המערב, ורעמים האירו את השמיים.

ואז זה הגיע: זוהי הודעה כללית, בגלל סערת הברקים והגשם הצפוי, מופע הזיקוקין לאורך הצ'רלס נדחה. הקהל מתבקש ללכת למקלטים שהוכנו מראש. אנא הקשיבו להודעות שלנו בהמשך, ושמרו על הסדר.

הקהל הקשיב ושמר על הסדר. כקהל מסודר, והאמריקאים מאוד מסודרים, הוא החל לנוע למקלטים שהוצעו. וחיכה שם עד יעבור זעם, או גשם, או ברקים, מה שיקרה קודם.

הגשם לא ירד. החזאי, כרגיל טעה. הברקים המשיכו לנוע מערבה, והמופע המשיך.

ואז, אחרי עוד שיר של אותה כוכבת נולדת, המנחה הכריז: מה יכול להגיע לאחר הופעה מדהימה שכזאת, רק דבר אחד, מופע הזיקוקים הענק שלנו. אבל לפניו, עוד משהו וכך ניגנו עוד איזה שיר פטריוטי מטומטם.

ואז זה הגיע. הגשם כמובן. מבול החל לרדת. אבל השעה לחצה. הסדר חייב להימשך באמריקה, וכיוון שהשעה הייתה 10:35 בערב, וכיוון שמופע הזיקוקין שודר בטלוויזיה, והיה חייב להיגמר בפריימטיים, כלומר לפני השעה אחת עשרה, המופע החל. בדיוק כשהגשם החל. כך, קהל של מאות אלפי אנשים התסכל במופע זיקוקין מרהיב ביופיו, שלא נראה כמוהו מאז הומצא הזיקוק במאה התשיעית אי שם בסין, כן לפני שני מילניה, ונרטב עד לשד עצמותיו כשראה את המופע המרהיב, שמע את המוזיקה המרהיבה הרבה פחות, ונרטב ונרטב ונרטב.

לחלופין, אם אתה מהגר לאמריקה וחושב שבאמריקה יום העצמאות, יותר נכון חגיגות יום העצמאות, יהפכו למשהו נסבל יותר מאשר בישראל, טעות בידיך. עצמאות היא מידה קשה, ויום עצמאות אפילו קשה ממנה, וחגיגות יום העצמאות קשות משניהם יחדיו.

לסיכום:

הארבעה ביולי מוגש בחסות חירות הדדית, החברה שהיא אחראית באותה מידה כמוך. (באמריקאית זה נשמע גרוע באותה מידה!)

אם ברצונך לשמוע על עוד נושאים הקשורים להגירה לאמריקה, אנא שאל/י בתגובות לקטע זה.

נ.ב.
בלוג זה אינו מעודד הגירה לאמריקה. נחמד לנו כאן כשרוב הישראלים עדיין בארץ.

בימים, שבועות וחודשים הקרובים נפרסם כאן מעין מדריך למהגר הישראלי לאמריקה. בלי נדר.

 פרק ב': פתח חשבון בנקאי בארגון אשראי שיתופי - קרדיט יוניון

בעוד ישראל מזדעזעת מהרס חלון של סניף בנק מקומי, באמריקה מצאו לזה את הפתרון. למעשה, בארצות הברית, ערש הקפיטליזם, ישנו מנגנון שעוקף או אולי עוקץ את הבנקים ומאפשר לחבריו להנות משירותי בנקאות חינם אין כסף. קוראים להם באמריקאית קרדיט יוניון, בתרגום לעברית אפשר לקרוא להם ארגוני אשראי שיתופיים או איגודי אשראי.

כשאתה מהגר לאמריקה (עם ויזת עבודה, כמובן), אחרי שעשית קניות וקנית חמאה לא מלוחה, או אולי לפני כן, חפש לך איגוד אשראי שכזה. איגוד זה הוא מוסד הנותן את כל שירותי הבנקאות הרגילים: צ'קים, חשבון חיסכון, חשבון הלוואות, משכנתאות, הלוואת רכב, אפילו כרטיסי אשראי. אבל, בניגוד לבנקים, ארגוני האשראי השיתופי הם ארגונים ללא מטרת רווח. מטרת קיומם היא מתן שירותים לחברי האיגוד וחלוקת רווחים, אם יש כאלה, חזרה לחברי הארגון.

למעשה, כך היה גם פעם בישראל. בנק הפועלים נועד כדי לעזור לחברי ההסתדרות. לשם כך הוא נועד. הוא היה יכול להיות מלכ"ר, אבל הוא הפך לעסק אי שם מזמן. גם בנק פועלי אגודת ישראל היה יכול להיות מלכ"ר. בנק המזרחי אמור היה להיות בנק המשרת את חברי תנועת המזרחי, המפד"ל ההיסטורית. כך שגם הוא היה יכול להיות מלכ"ר.

בארגון השיתופי שלי מחלקים את הרווחים חזרה לחברי הארגון. איך עושים זאת? ארגון האשראי השיתופי שלי נותן לנו פלוס על העו"ש. ולא סתם פלוס, הריבית שאנו מקבלים על העו"ש היא של 1.93 אחוז שנתי, שהיא גבוהה בכאחוז וחצי מהריבית במשק האמריקאי כרגע. אין חשבון חיסכון שמתקרב לתת משהו דומה. נכון, ישנם ארגוני אשראי שיתופיים שנותנים פחות. למשל, במקום מגוריי הקודם ארגון האשראי השיתופי מחלק לחבריו כרטיסי טיסה. קצת פחות שווה, ועדיין נחמד. מובן שחשבון העובר ושב בארגוני האשראי השיתופיים חינם. גם הצ'קים חינם. גם כרטיס האשראי חינם וכמעט בלי מגבלות (בניגוד לבעיות הרגילות בהשגת כרטיס האשראי, כפי שנרחיב בפרקים הבאים של הסידרה).

ישנה מגבלה אחת בארגוני האשראי השיתופיים - צריך למצוא את הדרך להיות חבר בהם. כך, אצלנו, רק מי שעובד במקום העבודה שלי או קשור אליו בקשר כלשהו, אליו ואל מקומות העבודה האחרים באזור (בהערכה גסה כ-40 אלף איש), יכול להיות חבר. אולם, ישנם ארגונים אחרים שפתוחים לפני מהגרים מפולין, ובעצם, אין אדם שלא ימצא לו יכולת להיות חבר בארגון אשראי שיתופי.

אז כשאתה מגיע לאמריקה, חפש את הקרדיט יוניון הקרוב למקום מגוריך. זה עדיף בהרבה על לשבור חלונות של בנקים מסחריים שעושקים אותך בכל הזדמנות אפשרית. ואני מדבר על ישראל כשאני מדבר על בנקים מסחריים שכאלה, באמריקה, אפשר גם לעשות כסף מבנקים מסחריים, אבל עדיף להיות חבר בקרדיט יוניון. זה מחזיר כסף, מחזק את הקהילה, ומקטין את הפערים החברתיים. כל אותם ערכים שהיו קיימים פעם בישראל, והומרו בשמירה על חלונות הראווה של הבנקים.

אם ברצונך לשמוע על עוד נושאים הקשורים להגירה לאמריקה, אנא שאל/י בתגובות לקטע זה.

נ.ב.
בלוג זה אינו מעודד הגירה לאמריקה. נחמד לנו כאן כשרוב הישראלים עדיין בארץ.

הכל בחינם כאן, הכל בחינם כאן, במדינה המדברית שמשמשת לרוב כבדיחה גסה בעברית.

אבל כשמסתובבים ברחובות פניקס אריזונה אי אפשר שלא לחשוב על כך שישראל ואריזונה מדינות תאומות הינן. העדויות לכך רבות, ואיפה נתחיל?

העובדה הראשונה היא ששתיהן ארצות מוצא לאנשי צבא שהפכו פוליטיקאים שכמעט הצליחו להגיע להישגים משמעותיים. ישראל קצת יותר מוצלחת בכך מאריזונה, אבל גם זו אינה טומנת ידה בצלחת.

העובדה השנייה היא כמובן האקטואלית יותר מבין העובדות. החיבה לזרים הקיימת בשתי המדינות מהדהדת. גם אריזונה היא מדינת ספר וגם ישראל היא מדינת ספר ובשתי המדינות עושים הכל כדי לקדם את פני המהגרים (החוקיים והבלתי חוקיים) בסבר פנים יפות ובזרועות פתוחות - ומלאות בכלי נשק ושנאה תהומית. הסיבות בשני המקומות דומות אף הן. גם כאן וגם כאן המהגרים מאיימים על המדינה, עומדים להטביע אותה בעוני, גוזלים מקומות עבודה של אנשים מקומיים, מביאים עימם מחלות ופשיעה, ובעיקר מהווים כר בריא לצמיחה של פוליטיקאים המעודדים שנאה כלפי מה שבעיני כל בן אנוש הוא לכל הפחות בעיה אנושית ולכל היותר הזדמנות לפריחה וצמיחה (כידוע הגירה היא אחד ממנועי הצמיחה הכלכליים החזקים שיש, לא מאמינים? תבדקו את ישראל בשנות החמישים.).

העובדה השלישית קשורה לשנייה. שנאת זרים אף פעם אינה מנותקת משאר אלמנטים חברתיים חיוביים דוגמת פשיעה, רצון למדינת משטרה, פערים חברתיים נרחבים, וקריסה של מערכת חינוך. היפה באריזונה הוא שכאן אפשר לראות זאת על הקירות. יותר נכון על הגדרות, המזכירים יותר מכל בתי כלא, המקיפים בתי ספר ופרויקטים מגורים. כן, הכל כאן בחינם. בבתי ספר הסמים בחינם. בפרויקטים מגורים הפשיעה חינם. כך ממש. לא מאמינות? הסתכלנה בעצמכן בשלטים המעידים על כך.

(טוב, אולי האנגלית שלי לא כל כך טובה ולא הבנתי את המסר. או שאולי שלטים המעידים על כך שמשהו לא רצוי מעידים כאלף עדים על הימצאותו של אותו הדבר.)

אה וברור ששתיהן ארצות ישימון שרובן הוא מדבר, שהחום בהן בלתי נסבל וייתכן שהוא זה שמוציא את האנשים, והפוליטיקה שלהם, מדעתם. ארצות ציה.