RSS: לקטעים
לתגובות
<<
דצמבר 2017
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הרהורים ניו יורקיים (ב'): תמונות בתערוכה
ככל הוגה המכבד את עצמו הגעתי לרחובות העיר הגדולה. כמו כל סופר בעל שאר
רוח המכבד עצמו, גם אצלי העלתה ניו יורק הרהורים קיומיים, נוגים ואחרים.
הנה הרהור נוסף (הקודם פה), בקצרה. כשהולכים במוזיאון האנשים עסוקים בלראות תמונות. הרבה יותר אנשים עסוקים
בלצלם את התמונה. הם מצלמים את התמונות. חלקם מגדילים לעשות ומצלמים גם את
ההסברים לתמונות. מובן שגם אני עשיתי זאת. את התמונות שצילמתי אפרסם כמובן
בבלוג התמונות שלי. אבל, צילום התמונות העלה בי הרהורים. הרי כל התמונות
מופיעות באינטרנט כבר עכשיו. אפשר להוריד אותן. למה צריך לצלם אותן? סביר
שהן אפילו באיכות הרבה יותר טובה מזאת של המצלמה שלך, כי הן צולמו לצרכי
אומנות וקידום של המוזיאון. אז למה לצלם אותן שוב? יתר על כן, האם מי
מאיתנו גר במוזיאון? אנחנו לא מסתכלים בתמונות חוץ מבמוזיאון. בטח לא בהרבה
תמונות, לא בכמות כזאת שיש במוזיאון. אז מה יעשו עם כל אותם צילומים של
תמונות במצלמה? אחרי שישלחו אותן לעצמם והם יישבו בדואל ובפייסבוק. הנה,
תמונה של ון גוך ששלחתי לעצמי. מה הטעם בכך? לאלוהי המצלמים הפתרונים.
במחשבה שנייה, אולי הם ימחקו אותם כשייגמר להם המקום והזיכרון במצלמה או במחשב. אולי ישימו אותם כשומר מסך. אולי יראו לחברים שלהם, שישתעממו כהוגן בעצמם.
החוויה של הליכה למוזיאון לראות תמונות, כמו כל חוויה תיירותית אחרת, חלפה מן העולם והוחלפה בחוויה של לצלם את עצמך מבקר במוזיאון ומסתכל בתמונות ומצלם אותם. ממש כשם שכתייר אתה בעיקר מצלם את מה שאתה רואה, ופחות רואה את מה שאתה מתייר, כלומר אתה עושה חוויה תיירותית ולא מתייר. כך גם החיים עצמם, במקום לחיות אותם, אנו עסוקים בלספר ולתעד את עצמנו חיים. תחליף ראוי.
| |
הרהורים ניו יורקיים (א')
ככל הוגה המכבד את עצמו הגעתי לרחובות העיר הגדולה. כמו כל סופר בעל שאר
רוח המכבד עצמו, גם אצלי העלתה ניו יורק הרהורים קיומיים, נוגים ואחרים.
הנה הראשון בהם, בקצרה.
מנהטן היא על אי קטן. לכן אפשר ללכת אותה ברגל. לכן הולכים בה הרבה
ברגל. הכל במרחק הליכה. אבל בגלל שהיא אי כל כך קטן, אז מונית ממש זולה בה.
גם בגלל שהולכים בה ברגל המוניות חייבות להיות זולות בה. לכן, אנשים
לוקחים בניו יורק מונית זולה. ולא הולכים ברגל.
| |
התיקון הראשון לחוקה היום - חופש עיתונות התכוונתי לכתוב על חופש הביטוי ומשמעותו כיום בחברה הישראלית, אבל ניכר שחופש העיתונות הוא הנושא הראוי לדיון כיום. התיקון הראשון לחוקה האמריקאית, שקיימת בניגוד למצב בישראל, מבטיח חופש עיתונות. הרעיון הוא שהעיתונות לוחמת נגד שחיתות הממשל, מהווה גורם אחראי ומאזן המדווח על נושאים בעלי עניין לציבור.
אכן, כל זה יכול לקרות. אולם, בישראל זהו אינו המצב. ניקח לדוגמא כתבה שהתפרסמה היום במעריב-NRG. בכתבה מסופר על חרם שמתארגן באונ' חיפה על מרצים פרופלסטינים, ואף מדובר על קבוצת פייסבוק שנפתחה בנושא. שני עיתונאים חתומים על הכתבה. קבוצת פייסבוק זה דבר חשוב, וחרם על מרצים פרו-פלסטינים חשוב אפילו יותר. בכתבה מצוינת רשימה של 20 מרצים שנגדם מופנה החרם, מובן שבלי שמות, שכן מעריב מן הסתם מפחד מתביעת דיבה.
כיוון שחרם אקדמי הוא דבר חשוב, החלטתי לבדוק את אתר הפייסבוק של הקבוצה. כל מי שיש לו חשבון בפייסבוק יכול לעשות כן. הקבוצה נוסדה לפני שלושה חודשים, כך שחדשות ודאי שאין כאן. בקבוצה היו מעט מאוד חברים, עד פרסום הכתבה במעריב, שמייסד הקבוצה מודה לכתביה על פרסומה. אבל שיתוף פעולה בין מקור לעיתונאי אינו יוצא דופן. חוסר הבדיקה של עיתונאים את הסיפור, גם הוא אינו יוצא דופן. הוא רק הופך לנלעג במקרה הנוכחי. בדיוני הקבוצה מופיעים שמות של כחמישה מרצים באוניברסיטת חיפה. הייתי מצפה שבאוניברסיטה שבה מתוך 1000 המרצים כ-1300 מהם בוגדים, תוכל קבוצה שכזאת למצוא שמות של מספר גדול יותר מחמישה מרצים. כל מי שבילה יותר משבוע באונ' ביר זיית, סליחה, חיפה, מכיר מיד את שמות אלפי המרצים עוכרי ישראל והמשתפים בה. יתר על כן, בין חמשת השמות, שניים מופיעים עם טעויות, כשבאחד מייסד הקבוצה טועה בשם של מרצה שלו שלימד אותו. כלומר, אפשר לראות עד כמה הייתה עמוקה השפעתו הבוגדנית של המרצה, שהסטודנט אפילו לא זוכר את שמו. בשני סתם טועים בשמו של מרצה נוסף. קבוצה רצינית למדי, אין מה להגיד.
שם נוסף הוא שמו של מרצה למתמטיקה. פרסום שם של מרצה למתמטיקה מעלה שתי תהיות על התנהגות הקבוצה, כמו שאר הרדיפות הפוליטיות של האקדמיה: 1. בניגוד לטענה הרווחת של הימין, מסתבר שמרצים סמולנים ישנם לא רק במדעי החברה והרוח, אלא גם במדעים הקשים, עובדה מצאנו מתמטיקאי שהוא סמולני. 2. הרדיפה אחרי מרצים אנטי ציונים מבוססת על הטענה שהם שוטפים את מוחם של הסטודנטים ויוצרים הטיות פוליטיות בתחומים אותם הם מלמדים במדעים רכים, כמו מדעי החברה, שם אין אמת אבסולוטית ולכן הם מצליחים להשתלט על עמדות הכוח. אכן, תורת המשחקים והמספרים היא תחום שהשפעה פוליטית סמולנית בה תהווה מכת מוות לסטודנטים. יש סיכוי סביר שהשתקת דעות ימניות חמורה במיוחד בקורסים במתמטיקה, שכן חדו"א היא תחום סמולני ידוע, ושטיפת המוח של דור העתיד של המתמטיקאים הישראלים הינה מצב מסוכן במיוחד. פרסום שמו של מרצה למתמטיקה מבהיר שאין כאן ניסיון לאזן את האקדמיה הסמולנית, אלא רצון להשתיק ולפגוע בחופש הביטוי של מרצים, אפילו כשתחום מחקרם אין לו קשר לדעותיהם הפוליטיות.
אבל על כל זה לא תוכלו לקרוא בידיעה במעריב. לא תוכלו לקרוא שמייסד הקבוצה הוא נציג באגודת הסטודנטים החיפאית, ארגון שאינו ידוע בהצטיינות בטוהר מידות או בשמירה על ערכים דמוקרטיים. לא תוכלו לקרוא שאין כמעט חברים בקבוצה. לא תוכלו לקרוא שהקבוצה אפילו לא טרחה להעתיק שמות של מרצים מארגוני ימין אחרים שמארגנים מעקב מסודר אחרי כל המרצים האנטי ציוניים בארץ (ויש כאלה בשפע, לא אשים לינקים אליהם). לא תוכלו לקרוא שמייסד הקבוצה עשה זאת למען פרסום בלבד. אפילו שמו של אילן פפה לא מופיע בקבוצה!
למה לא תדעו כל זאת? כי במעריב לא עושים עבודה עיתונאית. כי במעריב, כמו בכל העיתונות הישראלית כיום, כמעט, סיפור עיתונאי הוא ידיעה שהעביר גורם אינטרסנט ושסדר היום הציבורי מאפשר את פרסומה. העורך לא דורש בירור עובדות. הכתבים לא טורחים לברר את העובדות. ואולי, רק ייתכן, שמעריב-NRG, עיתון הבית של תנועת 'אם תרצו', מאמין בחיוניותן של חרמות שכאלה, לכן הוא נותן להן במה, מבלי לבדוק את רצינותן וחשיבותן.
בישראל כיום לצפות ממעריב שיעשה עבודה עיתונאית רצינית זה כמעט כמו לצפות מתנועת 'אם תרצו' ומאוהדיה המחרימים שיבינו מהי דמוקרטיה ואקדמיה. אולם גם למעריב עומדת זכות חופש העיתונות, וגם ל'אם תרצו' ודומיו עומדת זכות חופש ההתארגנות וחופש הביטוי. לפחות ביחס למעריב ייתכן שאין כאן כוונה זדונית בניצול לרעה של חופש העיתונות. 'אם תרצו' בכוונה מנצלים את חופש הביטוי וההתארגנות כדי לפגוע בזכויות אלה של אחרים. בזדון, אולם מותר לנצל זכויות גם למטרות זדוניות. זה היופי בדמוקרטיה, יופי שתנועת 'אם תרצו', ותומכיה דוגמת קבוצת ההחרמה בפייסבוק, מתנגדים לו.
| |
מוחמד אתה הכי, אחי! היום הלכנו לספרייה של הקונגרס. בניין מפואר לכל הדעות, של ספריית הקונגרס, כן זאת שהמציאת את שיטת הסיווג החביבה עליי, שאני יודע חלקים ממנה בעל פה. PJ זה למשל ספרות שמית, כלומר יהודית, ערבית וכאלה. C זה ביוגרפיות, וQ זה מדעים.
בין יתר הדברים שלמדנו, למדנו שג'פרסון הנשיא השלישי תרם את ספרייתו לספריית הקונגרס, אחרי שזאת נשרפה על ידי הבריטים במלחמה. הוא גם קיבל תשלום על תרומה זאת. ככה זה נשיאים באמריקה, מתנדבים ומקבלים על זה תשלום.
אבל התמונה המפוארת הזאת, בעולם הקריאה הראשי בבניין הראשי היא התמונה המעניינת, שמלמדת הכי הרבה. זוהי תמונה שמראה כיצד אמריקה נבנתה משתיים עשרה המעצמות שקדמו לה. כשכל מעצמה שכזאת תרמה תחום ידע חדש, ואמריקה נבנתה על כולן. והוסיפה להם. טוב, ברור מה יוון תרמה. פילוסופיה. יהודה תרמה דת. מצריים, את הכתב. אנגליה? את הספרות. האיסלאם? פ: מה האיסלאם תרם? א: פיזיקה.
פ: ברור, לכן הם יודעים לפוצץ דברים!!!
וואז הלכנו לאכול. לשמחתנו מצאנו את המסעדה החביבה עלינו. אוליב גרדן, או בעברית גן הזיתים. זה תמיד מזכיר לנו את הבית, את עצי הזיתים העקורים, חוץ מהחלק בו הם עקורים, כמובן. לכן, אנחנו כל כך אוהבים את אוליב גרדן. גם הפרסומות שלהם נהדרות, כשאתה פה, אתה משפחה. כמובן שבאנגלית זה יותר משכנע ון יו אר היר, יו אר פמילי. באנגלית יחיד ורבים עובדים יותר טוב. אז הלכנו למסעדה שבה כשאנחנו שם אנחנו משפחה. "שלום, אני מוחמד, אני אהיה המלצר שלכם היום." מה? כל הזמן מדברים על זה שאירופה הופכת מוסלמית, ופתאום אנחנו מקבלים את מוחמד כמשפחה שלנו? מוחמד הוא המשפחה שלנו? מוחמד הוא החבר שלנו? למה לא מדברים על זה שאמריקה הופכת למוסלמית? מה, זה שיש נשיא מוסלמי, לא אומר שכל אמריקה מוסלמית, או שבעצם כן? פתאום גם המלצר שלנו מוסלמי! מוחמד, אחי! חברי!
מובן שהאוכל כבר לא טעם אותו דבר. האמת, האוכל יושב עכשיו בבטן כאבן שאין לה הופכין. כבדה ומגעילה. כשחתמנוֿ על החשבון ראינו שמוחמד היה לא רק המלצר שלנו, אלא גם מנהל המסעדה היה מוחמד. ולא אותו אחד! איפה סטיבן קולבר כשצריך אותו? עכשיו הבנתי, מוחמד, חברי, גם ממלצר, גם מנהל את המסעדה. הם משתלטים על אירופה, משתלטים על אמריקה, משתלטים גם על גן הזיתים, ומכאן הדרך לגיהנום קצרה.
| |
דפים:
| |