RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2017
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
השתגעו האמריקאים
המפגש הראשון עם פקידת השירות היה סימן לבאות. שינו את הנהלים. מותר רק תיק אחד לאדם. מה, התפלאנו, גם בטיסה טרנס אטלנטית? כן. היא אמרה בנחרצות. טוב, לנו היו שלושה תיקים לשני אנשים. תיק אחד יותר מדי. טוב, אז נעלה אותו למטוס איתנו. לא, אסור. אמרה הפקידה. למה? בעקבות האירועים האחרונים, מותר להעלות רק תיק אחד למטוס. כן, אמרנו, תיק גב אחד ותיק לחפצים אישיים אחד. לא. היא אמרה. רק תיק אחד. בלי תיק לחפצים אישיים או כלום. אבל אבל אבל. עמדנו נדהמים. היינו באובר. כיוון שהיא אישרה זאת התחלנו להכין תיק בטן אחד כדי שיעלה איתנו למטוס. אבל הבנו שזה לא יעבוד. באנו מצוידים בשלושה תיקים לבטן המטוס ועוד שלושה תיקים שיעלו איתנו למטוס והיינו בסדר לדעתנו, כי חשבנו שמותר 4 לבטן ועוד 4 איתנו, גילינו שמותר 2 לבטן ועוד 2 למטוס. אין מה לעשות. חוץ מלהתעקש. לקרוא לבוסית. הבוסית הגיעה. זה לא ייתכן, הסברנו לה. באנו עם 3 לבטן, אמרתם אסור. באנו עם 3 למטוס אמרתם אסור. איך אפשר ככה. במקום 8 תיקים אתם פתאום מרשים 4? זה שזה רק אחד לבטן המטוס זה מזמן. היא אמרה. ו? שאלנו. טוב, בגלל שזה הנחיה חדשה לעלות רק עם תיק אחד למטוס, אנחנו נעזור לכם בזה. כלומר, את התיק שחשבנו לשלוח בבטן המטוס ואז הפכנו לתיק עלייה למטוס ואז הבנו שהוא אחד יותר מדי לעלייה למטוס אפשר יהיה לשלוח בבטן המטוס? כן, אישרה הבוסית. אז זה מה שנעשה. הגבנו בצהלה. כך, בדרך משולשת ומשוללת היגיון תיק שהיה אמור להגיע לבטן המטוס כתיק מטען הגיע לבטן המטוס כתיק עלייה למטוס שאסור לו לעלות למטוס בגלל ההגבלות הביטחוניות החדשות של האמריקאים. איך אמר האיש בדלפק ליד, קצת השתגעו האמריקאים. איך הגיבה הדיילת: נכון, אבל אסור לי להגיד את זה.
הם לא קצת השתגעו האמריקאים, הם הרבה השתגעו האמריקאים. באנגליה עברנו שוב ביטחון. ושוב. הפעם השנייה הייתה מצחיקה. מי כאן לטיסה לשם? שאלה פקידה באדיבות. אנחנו ענינו. טוב, אז תחכו כמה דקות כי יש לי טיסה לפניכם והיא יותר דחופה ואני צריכה להגיע אליה קודם, אז כל מי שנוסע לשם שיחכה כמה דקות. חיכינו בסבלנות. היא עשתה את הסיבוב הזה עוד כמה וכמה פעמים. המשכנו לחכות. ואז הגיע התור. עמדנו בתור. 40 דקות והוא זז מהר. יכולנו לראות גם מה קורה בסוף התור. בסוף התור כולם עוברים בדיקה גופנית גלויה ולעיני כל שאר האנשים. לכן גם התור ממוגדר. גברים לחוד ונשים לחוד. מאה שערים זה כאן. כמעט. רק שכולם נבדקים לעיני כולם. יכולנו לראות כיצד פקידות הביטחון ממששות גופותיהן של נשים נעות, נאות ונאות קצת פחות. הן נעו בעיקר מחוסר נחת מהסיטואציה הלא נעימה שאליה נקלעו. גם הגברים נבדקו, מוששו. וגם אנחנו, שנפלנו לשמחתנו על פקידי בטיחות חסרי מוטיבציה שבקושי נגעו בנו. כשהגענו לגייט הפקיד המשועמם שאל אותנו אם אנחנו צריכים לאורלנדו השמשית. לא! הגבנו בפליאה וציינו את היעד שלנו. רק במטוס הבנו שכן, פעם כולם היו עולים למטוס יחד ופקיד זה היה מסיים את העבודה תוך 10 דקות. היום מגיעים אנשים בטפטופים והוא עומד שם כמו יוצמח, יחד עם שלושת חבריו האחרים, 40 דקות תמימות ומחכה שהמטוס יתמלא.
המטוס התמלא והגענו להמראה השלישית שלנו. כאן כבר לא עברנו בדיקה גופנית. באמריקה בחיים לא היו מסכימים לבדיקה גופנית לעיני כל מיני אנשים אחרים בפומבי. יש חירויות אזרח באמריקה. יש את הזכות לפרטיות באמריקה. חיפוש כזה לעיני כל לא היה עובר כאן. גם הסווטשירט שלי לא עבר כאן. לאחר ארבע בדיקות ביטחוניות, החליט הבודק הפעם שהסווטשירט שלי חשוד. התבקשתי אחר כבוד להוריד אותו. גם חגורת הכסף הייתה חשודה בעיני הבודק הזה - בודק מספר 5 לאותו היום - הוא דרש להוריד אותה. הייתי קצת עצבני, אחרי ארבעה בודקים אתה פתאום נזכר בחגורה. ואיך היא אמורה להגן עליי מפני גנבים אם כולם רואים שהיא קיימת? מובן שתלונות אלה הרצתי במוחי. הרי אסור להסתכסך עם פקידי ביטחון בשום מצב, אחרת עלולים לחזור לנקודת ההתחלה או להיתקע באמצע.
דבר אחד בטוח, יש הרבה בטיחות בטיסות היום, ואם אפשר להימנע מטיסות, עדיף. עוד דבר בטוח, מי שיעבוד על רחפת מהירה בין לונדון לניו יורק, שתעשה את הדרך בפחות מ24 שעות ירוויח הרבה כסף, אם הטיסות ימשיכו כפי שהן עכשיו. דבר שלישי בטוח, תעשיית התעופה תמשיך לאבד נוסעים אם דרישות הבטיחות יוציאו לאנשים את החשק לטוס. דבר רביעי בטוח, הקונספירציה של חברות התעופה עם חברות הבטיחות שהופכת תיקים לדבר יקר מאוד להטיס הגיעה גם לטיסות הטרנס אטלנטיות, ואלו אינן חדשות טובות. דבר חמישי בטוח, חברת זיפלוק עשתה הרבה כסף מכל דרישות הבטיחות האידיוטיות דוגמת הכנסת הנוזלים לשקית נפרדת. דבר שישי בטוח, מי שירצה יוכל לגרום נזקים למטוס, שכן למרות כל הבטיחות, הצלחנו להעביר ריבה בתוך התיק שלנו בלי שאף בודק מחמשת הבודקים עלה על זה, גרב הכסף שלי אף היא לא נבדקה לעומק בשום מקום, ואני בטוח שאפשר להפוך גם שוקולד לחומר נפץ, ושוקולד תמיד יהיה נגיש בשדות תעופה.
| |
מתפרק
במסגרת מאמציי הלא כנים לחיות לנצח, אני מפקיר מדי פעם את גופי בידיהם של מקצוענים. תפקידם של אלה לכייל את גופי כך שיתפקד בצורה מיטבית. ביני לבין גופי ישנה מערכת יחסים סימביוטית, כשהוא אינו מפריע לי ואני משתדל כמיטב יכולתי לא להפריע לו. כמו חוק הבריאות בישראל, כך גם גופי אינו כולל את מערכת הפה על השיניים והחניכיים שבה, שהן שטח חוץ טריטוריאלי שלא מקיים את הברית הסימביוטית שיש לי עם גופי. על כן, גם לאחרונה הלכתי לקבל מסאז'. חלקיכן אולי יעדיפו לוותר על שאר הדיווח מכאן, אולם ברצוני להבהיר שלא יהיו שום תיאורים גרפיים על המתרחש בחדר המסאז'ים, שכן הסיפור אינו על המסאז'. כיוון שאני ידוע כאדם קיצוני ונוקשה, הליטופים השבדיים אינם חביבים עליי. למרות שהשבדים והשבדיות מאוד חביבות עליי, המסאז' שלהם רך מדי לטעמי. מסאז' תאילנדי לא הוצע במקום ולכן הלכתי על הרקמות העמוק. אין מה להגיד, החבורות הכחולות נשארו על גופי כמה ימים לאחר מכן. אולם לא הן שצלקוני. לפני המסאז' נפגשנו, זוגתי ואני, עם דר' שלזינגר. רופא זה, יהודי טוב וחם, שביקר פעמיים בישראל וביחוד בחיפה, במרווח של 25 שנה, כשהוא היה בן 11 ושוב השנה כשהוא היה בן 36, ונדהם עד כמה חיפה התפתחה ברבע מאה זאת, הוא הבעלים של המכון אליו הלכנו. בעצם, הוא הבעלים של הרשת שהמכון אליו הלכנו משתייך אליו. ברשת הבריאות של דר' שלזינגר (השמות שונו מפאת שיכחת הכותב את שמו האמיתי של הרופא) ישנם 4 סניפים הממוקמים אסטרטגית במקומות שהכי כדאי לחיות בהם. דר' שלזינגר קיבל אותנו בסבר פנים יפות, שאל לשלומנו, סיפר על ביקורו האחרון בחיפה, ואז ערך לנו סיור בסניף. הסניף הוצף כמה ימים קודם לכן, שכן ירדו גשמים, ונגרמו נזקים בעיקר לשטיחים אך גם לפרקט. לא זכור לי שהבענו זעזוע עמוק מדי, אבל כן היינו אמפתיים. לא עולה כסף להיות אמפתיים. ואז לקח אותנו דר' שלזינגר לבדיקת העצבים. ראשית שאלנו דוקטור שלזינגר אם אי פעם עשו לנו בדיקת עצבים (הלינק אינו בהכרח למרפאה בה עשינו את הסריקה). השבנו בשלילה. או אז הסביר דוקטור שלזינגר, שמערכת העצבים היא זאת השלטת על גופינו. הסברנו לו שאכן ראינו את זה בבודי וורלדס, והוא שמח לשמוע על כך. עוד הסביר הרופא ש95% מהעצבים בגופינו אינם עצבי כאב, בניגוד למה שחשבנו. ורק רבע מעצבי גופינו קשורים לחישה. כלומר, 5% לכאב ועוד 20 אחוז לחום, קור, מישוש וכדומה. לכן, 75 אחוז מעצבי גופינו אינם משדרים לנו דבר על מצב גופינו. לכן, כך אמר דוקטור שלזינגר, ישנה הסריקה הממוחשבת של העצבים שהוא עומד לעשות לנו. בדיקה זאת בודקת את אותם 75% עצבים שאחראים על תפקוד הגוף. עוד הסביר דוקטור שלזינגר שגם קבוצה זאת מחולקת לשתיים. קבוצה אחת אחראית על תפקוד השרירים השונים בעוד הקבוצה האחרת אחראית על תפקוד האיברים השונים, כבד, כליות, לב, לבלב וכדומה. הוא הסביר שסריקת מערכת העצבים היא על כן הבדיקה המונעת הטובה ביותר, שכן כשעצבי הכאב מתחילים לעבוד, או אז המצב כבר חמור. אבל, בדיקת העצבים האחרים תעלה על בעיות מוקדם יותר. שמחנו על הסבריו המלומדים של דוקטור שלזינגר והפקרנו את גופנו לסריקה עצמה.
התחלנו בסריקה. זוגתיי התחילה ראשונה כי היא אמיצה יותר. הדוקטור לקח מכשיר מתכת שחובר למחשב והריצו לאורך עמוד השידרה וצייר ציורים יפים על שלדה במחשב וגם כתב אחוזים. או אז, הפסיק את הבדיקה, ומרח עליה אלכוהול. זה קצת כאב, אבל בלי כאב אין רווח. ואז לקח ידית מחשב אחרת והתחיל להצמיד אותה למקומות שונים בגופה, מהצוואר לאורך עמוד השדרה ועד לעצם הזנב. הציורים נמשכו בצורה אחרת במחשב, כשהם נותנים עקומה שעולה ואז יורדת בשני צבעים, כחול ואדום.
ואז הגיע תורי. שוב הריץ הדוקטור את המכשיר לאורך עמוד השידרה שלי, ואז מרח ואז התחיל לעבור חוליה חוליה. ואז, כשהגיע למקום כלשהו נעצר. וניסה שוב. ונעצר. וניסה שוב. ונעצר וניסה שוב. כמי שקרא מחקרים רבים ידעתי שיש כאן משהו לא בסדר. רופאים לא סתם נעצרים במהלך בדיקות. אמנם דוקטור שלזינגר לא הצהיר מאומה, לא מהמ ולא מענין מאוד, אבל הוא המשיך וניסה באותה נקודה שוב ושוב ושוב. וכך, במקום השנייה הרגילה שהוא בילה בכל חוליה הוא בילה שם חצי דקה תמימה. המון המון זמן, זמן שנראה (ואכן, אתם בטח מבינים, חשיבותו) כנצח. לאחר שהנצח עבר, המשיך דוקטור שלזינגר לשאר החוליות.
ואז הגיע מועד הפרשנות. עברנו על הציורים של זוגתי. מקבלים תדפיסים יפים של גוף האדם, מהגב, ועליהם מסומנים בצבעים שונים חצים שהולכים הצידה או מלבנים בצבעים שונים. הציור הראשון שלה היה טוב. הכל היה לבן. לבן זה נקי. לבן זה טוב (כמו שאמר נהג המונית: רק היהודים חכמים בעולם, הגוים טיפשים). לבן זה מצוין. הוא היה מרוצה דר' שלזינגר מהלובן בבדיקה. הבדיקות האחרות היו פחות טובות. היה קצת ירוק, שזה לא נורא בכלל, והיה קצת כחול, שזה עוד פחות רע מהירוק. והיה אדום שיטתי. אדום שיטתי זה לא טוב. אדום שיטתי מצביע שיש בעיה. דנו עם דר' שלזינגר מה יכול להיות מקור הבעיה, מה אפשר לעשות נגדה והוא הסביר לנו.
ואז עברנו לציורים שלי. אני, הבריא באדם, הציורים לא היו טובים. דר' שלזינגר לא היה מרוצה כלל. הציור שהיה נקי לגמרי אצל זוגתי היה מנוקד בצבעים בכל צבעי הקשת. אבל, הבדיקה השנייה, כן כן, זאת שבמהלכה הוא נתקע. היא הייתה רעה. רעה מאוד. או כמו שאמר דוקטור שלזינגר: אוף דה צארטס! מה זה אומר, זה אומר שזה לא היה לבן, ולא היה ירוק, ולא היה כחול, ואפילו צהוב זה לא היה. מי מכם שניחש שזה היה אדום, טעה! זה היה שחור! שחור כמו הלילה! שחור כמו הכושים שמנסים להרוס את האדם הלבן! שחור זה רע! רע מאוד! דוקטור שלזינגר אמר שהמצב רע מאוד, חמור. ליד השחור היה גם המספר הפנטסטי של 127%. כל זה בנקודה T4. יתר על כן, סביב השחורים השניים, היו אדומים מכל עבר, שהבהירו שהמצב לא טוב בכלל. הם היו פחות ממאה. כחול זה היה פחות מעשרים. רע מאוד. רע מאוד. מה לעשות, זעקתי בפניקה. דוקטור שלזינגר אמר שאפשר וצריך לטפל. הוא גם שאל אם אני מרגיש כאב כלשהו באזור הלב או הכליות או מערכת העיכול. הכחשתי מכל וכל. זה סימן טוב, הוא אמר וניסה להרגיע, זה אומר שיש לנו מספיק זמן לטפל.
ואכן, לטיפול הלכנו. כששאלנו את המסזיסט אם הוא משתמש בתוצאות הסריקה הוא הגיב בשלילה. אבל, תיקן את עצמו ואמר שכן. ואז הוא טיפל גם בי. אבל מה אומר לכם, זה לא עזר. מאז אני שבר כלי. כבר יומיים שלושה שלא ישנתי בלילה כמו שצריך. גם לאכול לא אכלתי כמו שצריך. אני חושש שאני מתקרב בצעדי ענק לעבר קריסת מערכות כללית. אלא אם כן, הקול הקטן במעלה מוחי, ישתלט עליי ויזכיר לי שסביר להניח שדוקטור שלזינגר הוא קוואק.
על כן, שאלות לדיון:
האם מי מכם עשה אי פעם סריקת עצבים שכזאת? האם מי מכם יודע אם זה משהו לגיטימי או אמיתי? אם כן, אנא הסבירו לי האם אני צריך להסדיר את ענייני? (הרמתי טלפון היום לחברת הפנסיה שלי, אחד בסידרה אינסופית, סביר להניח).
פתרון הבעיה הוא כמובן לערוך בדיקה דומה במכון זהה לזה שערכתי בו. אולם, כיוון שהבדיקה ממוחשבת, ייתכן שהם שומרים על קובץ את תוצאות הבדיקה הראשונית וישתמשו בו על סמך שמי. אני יכול גם לתת שם אחר. גם אם יחולו שינויין בין שתי הבדיקות זה לא נורא. הרי יכולים לחול שינויים בגופו של אדם, לא? לחלופין, אפשר ללכת גם למכון בריאות אחר שיעשה את הסריקה שלו. רק שישנה הספקנות הבריאה שטוענת שאולי הבדיקה אמיתית, והמכון השני יראה אותן תוצאות כמו הראשון, ואזחלום חיי הנצח, שאני עושה מאמץ לא כן להגשימו, לא יתממש.
| |
פנטזיה הודית
יש פה הרבה הודים, ומשום מה אנחנו מסתדרים איתם מצוין.
יש בהם ישירות. יש בהם גם ציניות ואומנות של אנדרסטייטמנט. יהיו שיראו בכך רשעות מחודדת, אנחנו רואים בזה ישירות מרעננת.
אתה מכיר את אניד בלייטון? נשאלתי היום. האמת, לא אני נשאלתי. השאלה נשאלה באופן כללי. האמריקאים מסביב לא הכירו. הם קוראים את דוקטור סוס. אני הכרתי. בודאי. השביעיה הסודית. חבורת הבלשים והכלב. המון המון ספרים, שקראנו כשהיינו ילדים. היה בהם הומור בספרים האלה. היו רעים, היו טובים, היה גם אומנות של אנדרסטייטמנט. או אולי זוהי הפנטזיה הנוסטלגית שלי. ההודים מכירים את אניד בלייטון. גם אני.
הם גם שותים תה עם חלב, ואומרים שסוגים מסוימים של תה לא שותים עם חלב, אבל בדרך כלל כן שותים תה עם חלב. באמריקה לא שותים תה, ההודים שמו לב לכך. לא הרבה תה. וכשעושים זה, הוספנו עושים זאת בלי חלב. כן, לשתות תה עם חלב בישראל נחשב משהו מאוד מאוד אנגלי. למרות שגם הרוסים עושים זאת. כך אמרו הרוסים. מולדבים. רוסים, מולדבים, בהודו זה לא ממש משנה להם. הרי גם לנו לא משנה אם מישהו הוא מאסם, בנגל או כלכתה. פתאום הבנתי, מה שאצלנו נחשב בריטי, אצל ההודים נתפס טבעי. בהודו זה נחשב מאוד הודי לשתות תה עם חלב. כנראה שאנחנו חושבים שההודים הם בריטים או מזכירים אותם, לפחות.
הם גם לומדים שלוש ארבע שפות בבית ספר. אנגלית וכמה שפות מקומיות. לא פלא שיש פה די הרבה הודים. הם משכילים למדי, רוצים להגיע רחוק בחיים, אלה שפה רוצים לעבוד קשה, יודעים כמה וכמה שפות מגיל 0, עם חינוך בריטי והומור ולעג שלעתים לא מביישים את הבריטים.
אפשר להסביר את הקשרים האמיצים בין ישראל להודו בקלות. הרי כל הישראלים נוסעים לבקר בהודו אחרי הצבא. הרי הרבה הודים מגיעים לעבוד בארץ כעובדים זרים ונהנים מכל רגע. אבל זה לא הדמיון היחיד. שני העמים חולקים ערך עליון משותף: העדפת אי-אלימות והימנעות משימוש בכוח. ההיסטוריה המשותפת של שחרור מעול השלטון הבריטי באותה שנה ולאחר אותו כיבוש אכזרי. האהדה שיש לנשק אטומי בשתי המדינות. המשקל הגלובלי של שתי המדינות גם הוא דומה. לא פלא שאנחנו מסתדרים כל כך טוב עם ההודים פה.
רק חסרון אחד יש להם להודים שפה, הם אוהבים לאכול בטאקו בל. דבר ששום אדם בעל לשון מסוגל להאמין לו. גם לא ההודים שפה.
| |
צפרדעים במקלחת
כידוע, לא רק צפרדעים מתרגלות לאט למים חמים יותר ויותר. גם אנשים.
כך בדיוק חשבתי לעצמי במקלחת אתמול. כל פעם זה קורה, אני מתחיל בטמפרטורה אחת ומחמם את המים ככל שהמקלחת נמשכת.
לא מאמינים לי? תנסו בעצמכם.
גם את זה חשבתי לי במקלחת, אבל אז נזכרתי שיש משבר מים בישראל, אז אולי לא כדאי שתנסנה את זה בעצמכן. מזל שאני במלון. כן, כשתהיו בחופש בחול, במדינה שאין בה משבר מים, אז תנסו את זה בעצמכם ותראו.
אז הבנתי שבעצם, בעית המים היא בעייה גלובלית כיום. אמנם יש מדינות עם שפע של מים מתוקים, אולם ככלל מים מתוקים הם משאב שעושה רושם שהוא חולף ונמצא בסכנה של הכחדה. הכחדה? מ הוא חיה נדירה? טוב, הוא מצטמצם. מאגרי המים המתוקים מצטמצמים בעולם. כך חשבתי.
דבר הוביל לדבר, המים החמים המשיכו להתחזק, כנראה שגם הסבון בעיניים או לחלופין הדטרגנטים במוח, והמשכתי לחשוב על זה. בעצם, למה אנחנו צריכים להתקלח במים מתוקים? אי אפשר להתקלח במי ים? הרי היהדות כבר אלפי שנים מאמינה בטיהור באמצעות מי ים. הבדואים בכלל מתקלחים עם חול, אז למה צריך להתקלח עם מים מתוקים? וכביסה? למה צריך לעשות כביסה עם מים מתוקים? נכון, ייקח ל-AEG (אני בטח מכניס את שם החברה בשביל שבחיפושים מגוגל של החברה יגיעו לבלוג הצנוע הזה) כמה שנים להתאים את מנגנון העבודה של המכונה למי ים (ומיד אני רץ לרשום פטנט על סוג מכונה שכזאת, או על הרעיון לפחות, זה הפטנט השני שיש לי כבר למכונות כביסה) או למים מלוחים אחרים, אבל למה לא? הרי במילא מכניסים דטרגנטים מלוחים למכונת הכביסה, אז למה לא להמשיך לשטוף את הכבסים עם מים מלוכים. יצא ככה. מלוחים. אולי בגלל שבעברית מלוח ומלוכלך קרובים מבחינת הכתיבה. מים מלוכים. מים מלוכלים. בכלל, צריך להפריד. מים לכביסה, למקלחת, לשטיפת כלים וכו' יהיו מים מלוחים, ומים לשתייה יהיו מים מתוקים.
ולאט לאט, ככל שנתרגל להתקלח בהם, לנקות איתם ולכבס איתם, נוכל להתרגל גם לשתות מים מלוחים בסופו של דבר. כי לכל דבר אפשר להתרגל בסוף. אפילו למקלחת נעימה.
| |
דפים:
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
