חרונולוגיה חסרת חשיבות

בטקס המשואות שהסתיים זה עתה היו עשירים (המנהל והבעלים של לודזיה רוטקס) ועשירים יותר (יוסף נזריאן, אותו פרסי עשיר שמחלק זמנו בין תל אביב וארצות הברית ועסוק בלקנות את כל תארי הכבוד האפשריים, כולל תארי דוקטור כבוד מכל אוניברסיטה שמכבדת את עצמה וגם מכללה - על שמו הספריה במכללת ספיר, אגף אחד לפחות באונ' חיפה וכו'). היו יהודים ויהודים יותר. היו אשכנזים (צ'יץ'), אשכנזים יותר (עמיקם רוטמן שהקריא עם ח' וע') ומשתכנזים (כולל יעקב אוזן, AKA קובי עוז ואותו יוסף נזריאן). עניים ייתכן שהיו אבל לא בטוח שהם הדליקו משואות. הערבי, (נוצרי, אין חשש), שאמור היה להדליק משואה, התאשפז בבית חולים. אפשר להאשים אותו? לא ממש. אפשר להתפלא כיצד יפואי משתתף בטקס שמיוחד למאה שנות העיר שבלעה את עירו ואפילו גרעפס לא עשתה.

ואז התחילו לדבר הקריינים. הם אמרו גבירותיי ורבותיי, הם אמרו ליידיז וג'נטלמן. הם לא אמרו שיידתי ושדתי.

כן, הערבית, כרגיל, נעדרה מטקס יום העצמאות. האנגלית נוכחת. כי אנו לא חלק מהמזרח התיכון. אנחנו חלק מאמריקה. וילה בג'ונג'ל. אין בתוכנו אזרחים ערבים, יש תיירים אמריקאים, אין לנו רצון להשתלב פה, אלא לחיות לנצח על חרבנו, שהאמריקאים עסוקים בלצחצח כל כך יפה.

הילדים שהראו שכולנו חזית ועורף אכן הגיעו ממעלה אדומים, שטח כבוש ועל כן עורף.

ועכשיו ידיו של ביבי מדברות אלינו מהטלוויזיה, הלא היא ברכת ראש הממשלה.

ואולי יום אחד, יום אחד, אפשר להפסיק עם הביקורת והציניות, אפשר להתאחד כולנו יחד ולחגוג את העצמאות שלנו, של כולנו.

אפשר היה, לו ביבי לא היה אומר שזהו חגם של כל היהודים בעולם. כולל היורדים שנטשו את המדינה ולא רוצים להיות חלק מעצמאותה. יודעים מה, צודקים.

ברגעים אלה, כשאנו כולנו בעלטה, יש רק קרן אור אחת שמכוונת אותנו. משום מה היא מגיעה במבטא אנגלי ומבוטאת על ידי דרק שארפ (דבר שגורם לכל שונאי מכבי ייסורים גדולים) אבל לכולנו יש מטרה אחת: חייבים להציל את הכינרת.

כיוון שקרן אור זאת דוקרת אותי, חשבתי על מספר פתרונות כיצד ניתן להציל את הכינרת.

ובכן, ראשית, אני מציע למלא את הכינרת במים מינרלים מיובאים. מדוע לא? הרי כך תעלה הכינרת, תתמלא, ובא לציון ולכינרת, גואל.

רעיון אחר, וקצת יותר פרקטי, הוא מסעות של כולנו לכינרת. כשנגיע לכינרת, נעשה את מה שעושה כל ישראלי ממוצע כשהוא הולך לים. מטיל את מימיו. או אז, יעלה המפלס. ושוב, הכינרת תינצל ובא לציון גואל. וגם מי הברז יהיו טעימים יותר. במקומות שהם לא מגיעים מבארות, כמובן.

הרעיון האחרון, שבאופן אישי אני חושב שאני אנסה ליישם בהקדם, הוא כמובן להגר. כן, לרדת מהארץ. ככל שיותר ישראלים ירדו מהארץ, כך ייצרכו בארץ פחות מים. ככל שייצרכו בארץ פחות מים, לכינרת ייטב. וכך, בא לציון גואל, הכינרת תתמלא, ואולי מפלס העצבים של כותב שורות אלה מהטמטום בקמפיינים של רשות המים, יירד.

ביום בו ערוץ עשר הכריז סופית על ביטולה של העיתונות, עם ביטולה של התכנית של שלח ודרוקר, והפקרת הזירה לתכנית של יאיר לפיד או לזאת של חסון ובן כספית, חשבתי איך ייראה העתיד.

זמר צעיר שמתחיל את דרכו היום רואה לו את אביב גפן כמודל לחיקוי.

אישה צעירה שמחפשת את דרכה אל עתיד וורד או זוהר רואה בנשות סקס והעיר הגדולה מודלים לחיקוי.

שחקן כדורגל צעיר רואה באבי נמני מודל לחיקוי.

אבל יכול להיות גרוע יותר.

רק דמיינו שיקומו זמרים צעירים שיראו באריק ברמן מודל לחיקוי.

על כך כתב ג'וזף קונרד הזוועה!