חרונולוגיה חסרת חשיבות

בזמנו פוסט זה לא זכה לשום תגובה - אז החלטתי לשים אותו שוב היום.

האוטובוס כבר נראה באופק כשהחלו קולות האזעקה. עולה ויורדת, יורדת ועולה, ומעלה איתה שאלה ספציפית:

האם ללכת לבנין הסמוך ולהיכנס לשטח מוגן בחדר המדרגות שבו או שמא לחכות לאוטובוס, לעלות עליו ולקוות שייסע בשלום ללא קשר לאזעקה. לכאורה, האזעקה קודמת, הרי ההמתנה לה הייתה ארוכה יותר מלאוטובוס. לאוטובוס חיכיתי רק 20 דקות ואזעקה כבר לא שמעתי יום שלם. מצד שני, נטען שתנועת האוטובוסים נמשכת כסידרה, אבל טענה זו לא נראתה יותר מדי אמיתית בעיר הרפאים בה נמצאתי. יתר על כן, כמו שאומר המשורר, לפי תנועת הרכבת ... (ש. ארצי). אוטובוס או אזעקה, אזעקה או אוטובוס. האוטובוס המשיך לנסוע גם כשהאזעקה נמשכה וידעתי שאין ברירה. האוטובוס ניצח.

עליתי לאוטובוס ברגל קלה ובתיק כבד. כך זה כשהופכים לפליט.

האזעקה נמשכה וגם נהג האוטובוס המשיך לנסוע. עד שהוא שמע בום. טוב, היה בום. חלש. בומונצ'יק. כזה קטן וחביב. שהעלה חיוך על שפתי הנוכחים. היו כ-10 נוסעים באוטובוס. אולם, הנהג עשה את מה שהוא צריך לעשות. הוא עצר בצד ופתח את דלתות האוטובוס.

שתי נשים מהספסל הראשון מיד בלי לחשוב פעמיים רצו בהיסטריה אל עבר הבנין הסמוך. הן כנראה שמעו את הבום. גם שאר יושבי האוטובוס שמעו אותו. הם לא זזו. ישבו להם באדישות, מחכים שמשהו יקרה. שתי הנשים הגיעו אל חדר המדרגות הקרוב, הסתובבו וראו שאף נוסע אחר לא הצטרף אליהן. הנוסעים האחרים הסתכלו עליהן משועשעים משהו. אדישים יותר.

המצוקה ניכרה בהתנהגותן של שתי הנשים בחדר המדרגות. האחת ממשיכה לצעוק שחייבים להישאר במרחב המוגן יחסית אליו הגיעו. השניה צועקת עליה חזרה שהאוטובוס ייסע בלעדיהן שכן איש מהנוסעים, וגם הנהג, לא ירד מן האוטובוס. חולפות עוד מספר שניות של מתח.

הבלונדינית מבין השתיים נשברת ורצה חזרה לאוטובוס כשהיא צורחת על השחורה, בואי כבר, את חייבת לבוא. הוא ייסע בלעדינו. השחורה עדיין במצוקה בשטח המוגן יחסית שלה. מהססת. עוד מספר שניות חולפות וגם היא נשברת ורצה חזרה לאוטובוס.

הנהג מחכה עוד מספר שניות ונוסע.

הבלונדית והשחורה ממשיכות לצרוח האחת על השניה לאורך כל הנסיעה עד שהן יורדות.

באותה הפצצה נפצעו כ-20 עוברי אורח בחיפה.

במשרד החינוך צהלה גדולה, התכנית החדשה, מתרחבת. כולם שמחים, כולם צוהלים, הקמפיין הטלויזיוני מתמשך, ורק ירון לונדון לא מבין למה משלמים למורים כל כך הרבה, בסך הכל הם רק מלמדים 26 שעות בשבוע. לעומתו, שמשדר 50 דקות ביום, ודאי שהם לא צריכים להרוויח את הסכומים המופלגים שהם מרוויחים. 5000 ש"ח, באמת מוגזם.

אז משרד החינוך צוהל, וישרא-, בצעד ראוי לכל שבח, מקשר אותנו הבלוגרים למידע על החגיגות שמוציא המשרד. כל הכבוד לישרא- שחושפים אותנו לחומרים שכאלה, הודעות לעיתונות ושאר חומרים מעניינים. אמנם זה לא יהפוך אותנו לעיתונאים, יש לנו דברים יותר טובים לעשות, אבל זה ייעבה את ההקשר בתוכו נעבוד. אז תודה.

ברצוני להודיע משהו לשרת החינוך חזרה. התפרסמו המיקודים השונים בבגרויות. אתמקד רק בבגרות אחת, הבגרות לאזרחות, ורק בחומר אחד - שלוש הרשויות. לימדונו, בבגרות, שבכל מדינה, כדי שדמוקרטיה תתקיים, צריכים הפרדה בין שלוש רשויות ואלו הן: הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת. גם השנה תלמידנו למדו זאת. אבל השנה במיקוד החליטו להוריד את אחת הרשויות. כן, צריך להיבחן, ומכאן לדעת, רק על שתי רשויות. נחשו על איזה רשות ויתרו? האם על הרשות השופטת, שממשלת ישראל הכריזה עליה מלחמת חורמה? ודאי שלא. ראוי שילדינו הרכים ילמדו כמה שיותר על רשות זאת, ובייחוד על חוסר תפקודה והבעיות בתפקודה.  ומה בדבר הרשות המחוקקת? לא, גם עליה ילמדו וייבחנו ילדינו הרכים. הרשות עליה לא ייבחנו השנה התלמידים היא דווקא הרשות המבצעת, אליה שייך משרד החינוך.

אני יכול לנחש מדוע דווקא על הרשות המבצעת לא ילמדו הילדים. משרד החינוך אינו רוצה שהילדים יידעו מה ממשלה אמורה לעשות, כדי שלא יוכלו למתוח ביקורת על הממשלה, ועל משרד החינוך כמשרד ממשלתי. זוהי סברה סבירה. הרי ראוי שהחינוך לאזרחות יתאים למשרד החינוך ולקו הממשלתי. לכן, בשביל שייחסך מילדנו חוסר הנעימות בידיעה שהרשות המבצעת לא מתפקדת, לא נכריח אותם להיבחן על רשות זאת השנה. אולי שנה הבאה הרשות המבצעת כן תתפקד ואז ייבחנו ילדינו עליה. אולי, מה שיותר סביר, הילדים לא יחשבו שהרשות המבצעת מתפקדת באופן גרוע, ייבחרו במי שנמצא ברשות המבצעת כיום להמשיך בתפקידו, וכך שנה הבאה לא נלמד אותם כלל על הפרדת רשויות או על דמוקרטיה.

אה כן, אתם לא מאמינים לי שהרשות המבצעת הורדה במיקוד של משרד החינוך השנה, בקשה, הנה המסמך.

רציתי לכתוב גם מלה על הבגרות בהיסטוריה, על זה שמלמדים רק על השואה. אבל אז גיליתי שמלמדים גם על קהילת יהדות ארצות הברית בין שתי המלחמות. מיד התעצבנתי. חשבתי למה שמישהו יחשוב שקהילה זאת חשובה? התלמידה שלומדת לבגרות בהיסטוריה הסבירה לי שבטח נדבן כלשהו תרם כדי שילמדו זאת. אבל אז עשיתי את המעשה הפסאודו-עיתונאי ובדקתי את המיקוד בהיסטוריה ומסתבר שלומדים על כל קהילות היהודים בין שתי מלחמות העולם, ולא רק על זאת האמריקאית. אגב, מתשובתה למדתי שלא משנה אם מלמדים על הרשות המבצעת, תלמידים אינטלגינטיים יבקרו את הרשות המבצעת, אפילו אם לא בוחנים אותם עליה.

ובכלל, לטעמי, זהו פרויקט לעיתונאות אלטרנטיבית, בין אם היא ממוקמת בבלוגים או באתרי חדשות אלטרנטיביים. בידקו את המיקוד של משרד החינוך בבגרויות השונות, באזרחות, היסטוריה, ספרות ושאר תחומים שכאלה. סביר שנלמד מכך הרבה, על השלטון, על מה מותר לצפות שהתלמידים, אזרחים, ביוצאם ממערכת החינוך יוצאים, מהו קו המשווה או הבסיס החברתי ממנו מתחיל הדיון החברתי ועוד. כן, לטעמי, זהו פרויקט עיתונאי ראוי, שאין לי זמן, כוח, משאבים וידע לעשותו. שכן, למשל בענין המיקוד באזרחות, סביר שהיה צריך לבקש את תגובת משרד החינוך להשמטה של הרשות המבצעת מהמיקוד השנה. השאלות שצריך היה לשאול: האם נראה לכם סביר להשמיט את אחת מהשלוש. או שתשמיטו את כל נושא הפרדת הרשויות והרשויות השונות או שתלמדו את כולן. האם אינכם סבורים שהשמטת הרשות המבצעת דווקא, שאתם חלק ממנה, בעייתית? כאמור, אין לי זמן, כוח וידע לעסוק בפרויקטים כאלה, אבל אני חושב שכולנו נרוויח אם הם ייעשו.

זאת נראית כמו סצינה יומיומית. אם נניח שאחזור עכשיו, כבר ניסיתי את זה פעם בעבר. אני לא זוכר אם העברתי את זה לפה עומדת לה מכונית גרר ענקית. חוזר לאותו מקום בו חתול גרם ליל תאונה. אולי כן, אולי לא. אז זה היה קטוע הרבה יותר. על הגרר עומד אוטו. זה סיפור משונה התאונה שהחתול גרם לי. אז זה היה הרבה יותר קטוע. מלה מלה. מחשבה מחשבה. מבע מבע משפטמשפט. אבל הזמן לא מתאים. המקום גם לא מתאים. נניח הייתי חוזר, ועכשיו הייתי דורס חתול. עכשיו זה משפט משפט. יותר מסודר. פחות מסודר. חסר כל סדר. זה היהמעגלי לגמרי. ולמה בעצם שזאת לא תהיה סצינה יומיומית לגמרי. מדוע אנימשום מה צריך לחשוב שמשהו כאן לא הגיוני. לדרוס חתול כנקמה על חתול שגרם לי לתאונה לפני הרבה שנים. אין כמעט קשר. הרעיון הוא שלא יהיה קשר. לערבב. משום מה זה מתחבר עם מחשבות מקצועיות. אולי זאת המוזיקה שנתנה לכל זה השראה. נגמרה מזמן המוזיקה. רק אני חשבתי שאולי אלה גנבים. מעגלים. מעגלים. צריך לחזור למקום שדרסתי את החתול. אולי אלה גנבים שגונבים את האוטו ורק נראים כמו גרר. אבל רציתי אז לשבור. לקחתי ארבעה דברים וערבבתי אותם. בנאלי. זה  מתחבר גם למחשבות המקצועיות כי כבר אז די נמאס לי מכל הסיפורים האלה. גם עכשיו אני רואה אוטו גרר באמצע הלילה ברחוב סואן ובונה סביבו סיפור על גניבת מכוניות מתוחכמת. יוצא לרחוב שפעם דרסתי בו חתול וחושב על לדרוס חתולים שוב. מעגלים. חוזרים, נסגרים, של מלים,מחשבות, מחשבות, מלים, יש הבדל? אפשר לשבור. אפשר לחלק. אפשר להפריד. אפשר לזרום.  יש טעם לזרום? לחתולים? לגנבים? למסעות ארוכים שצריך לעשות. צריך לעשות בגלל המעגלים, בגלל שצריך לחזור אחורה. לסגור מעגלים. זאת תקופה שצריך לסגור בה מעגלים. דנתי כל כך הרבה בחתולים. כל כך הרבה במעגלים. כל כך הרבה בסיפורים. כל כך הרבה בלסגור. כל כך הרבה. כל כך הרבה מלים. כל כך הרבה מחשבות. כל כך הרבה רסיסים. לא מפגזים. לא מנפילות. של מחשבות. אקראיות. שעולות, ויורדות, כשם שהם באות. הם הלכו. נגמרה המוזיקה די מזמן. המחשבות עדיין מרחפות. עוקצות כמו פרפר מרחפות כמו דבורה. או אולי להיפך. לא אפליג אל מחוזות הגזענות. גם לא אל מחוזות ההתעללות בבעלי חיים. הוא לא נעצר לשאול מה שלומי. הם לא באמת גנבו את המכוניות. אז למה הם התחילו לרדוף אחרי לאחר מכן, כשהם ראו שעליתי עליהם. למה המכונית שרדפה אחריי דפקה לי על חלוני ותקעה לי כדור בראש? האם בגלל שדרסתי חתול שדרס אותי לפני כמה שנים? או אולי בגלל שהבנתי שמכונית הגרר לא גוררת אוטו אלא גונבת אוטו? אותו? אותי? איזה סיום בנאלי.

אני ידוע כעוכר חגים מושבע, הורס שמחות, מחריב אירועים ושאר ביטויים שכאלה. כיוון שכך, לא אחרוג ממנהגי הנלוז הזה.

אני גם ידוע כמתלונן סידרתי שתמיד מוצא את הרע בכל דבר. לא אחרוג גם מקו אופי מחורבן זה.

עוד אומרים עלי שאני לבנבן עד אימה, אשכנזי גבה מצח ומרים אף. אכן, גם אמירות אלה יזכו לאישוש הגועלי שלהן.

אבל, בזמן האחרון כל פעם שפותחים גלגלצ, רשת שהייתה פעם נעימה לאוזן, מקבלים שיר, שפעם היו קוראים לו מזרח תיכוני. זה היה אחרי התקופה שמוזיקה מזרחית נתפש ככינוי גנאי, ולכן שינו את השם למוזיקה מזרח תיכונית, או אולי ים תיכונית. פעם ממש מזמן קראו לזה אני חושב מוזיקת קסטות. היו לזה עוד המון שמות. כולם שיקפו נכונה את מעמדה התרבותי. אין לי מושג איך קוראים למוזיקה הזאת היום. אני גם לא רוצה לדעת. אני גם  לא רוצה לשמוע אותה כל פעם שאני פותח גלגלץ, ובטח לא כל שלישי בתחנה הזאת.

אז נכון, אפשר להעביר תחנה. אבל גם ברשת ג' יש הרבה מאוד מוזיקה ים תיכונית.

מקומות אחרים כל הזמן מדברים, 88 לא שומעים כל כך טוב. על כן, כל שנותר לי לעשות הוא להתלונן.

נכון, היום בערבו של החג המזרחי זה לא בדיוק הדבר הנכון לעשות, אבל תקראו את השורות הראשונות ותבינו שאני לרוב לא עושה את הדברים הנכונים.

ועוד בקשה, אם כבר מדברים על גלגלץ, אולי, במחילה, תפסיקו עם מסע קידום המכירות המכוער של "עבודה עברית"?