ובכלל רציתי לכתוב על תזמונים.
נכון, כתבתי על כך יותר מפעם אחת. הפעם, גלידה היא זו שהעלתה את המחשבות. הגדלתי את הכתב, אולי כך אוכל להבינו. פשוט, כשהקרב היה אבוד הגיעה הגלידה. היא הבהירה שכדאי להודות בתסובה. תבוסות זמניו.
למה זמניות? כי זה קשור בזמן שמשתגע, לא זז או מתכפל. נע בכפולות. הלילה למשל לא יהיה לי לילה.
אין לי לילה. אין ליו יום. הלילה גם לא אשכב לישון. כי הזמן היכה אותי בשגעון.
שתים כתוב בעיגול בפינה השמאלית.
טכניקה של כתיבה. היד מסתירה את האור. כתיבה בחשיכה משום מה, אני לא מצליח לכתוב על השורה. חלפו עוד בערך שעתיים. כן, הפעם הזמן זז איתי. אז אין לילה. נעלם. נעלם. ואת כה רחוקה. מנגן לי עכשיו באוזניים. מתי הדייר סטרייט הפכו לרוק? אלוהים יודע.
אז הגלידה הגיעה בדיוק בזמן. בניגוד לשכנה מימים. שקצת מפריעה מדי פעם. המלים מתבלבלות לי. הכתב בכלל בלתי אפשרי. ורק התחלנו. אלוהים יודע איך אחזיק מעמד עד יום שני. ובכלל שבוע קשה עומד לעבור על כוחותינו. לכתוב גדול וברור. כמו שהחתימה שלי השתנתה. ניסיתי לנחש אותה אתמול ושגיתי ואז שיניתי אותה שוב. ענין של זמן. לפני 10 שנים החתימה שלי נראתה אחרת לגמרי. 15 שנים. ואז לפני 7 שנים דמתה להיום. כמוני. עם קצת יותר כרס. העיר לי ידיד שלא ראה אותי שנים. זמן. כבר אמרתי.
ככלל כל הבלוג הזה רפלקסיבי מזמן. כולו עוסק בזמן. שמעתי על מחקר שלא מצא רפלקסיביות בבלוגים. כמה טפשי. ולמה שימצא? אותו מחקר טפשי אף ראה ברפלקסיביות משהו חיובי. טפשי, כבר אמרתי? והלא זוהי הקללה של סיזיפוס.
ארבע למעלה משמאל.
שידע, היה מודע, היה רפלקסיבי. לא השארתי שורה רווח הפעם. בכללל איני מסוגל לכתוב ישר. איפה הגרפולוג כשצריך אחד. בקיצור לא נמצאה רפלקסיביות בבלוגים. פעם אולי הייתה. כשזה לא היה ערוץ כה המוני. הכתב מתפרע על השורות. וכן אני רפלקסיבי. עוסק בעצמי. זורם בעצמי. מלהג עצמי לדעת. אולי נשנה ל"בלוהג" או אולי "בלהג". רק אות אחת. אהוי אחת שמשתנה ונותנת תיאור טוב יותר של מה שקורה פה.
בלהג. הנותנת לא הצליח להכתב לי. בכלל. הנ והת' והנ' כולן נראות אותו דבר.
כאן לא צריך חמש למעלה משמאל. כי זה דף אי זוגי. גם כתב היד והשורות בדפים האי זוגיים יותר טובות יותר טובים בלהג אצלי ב' ומ' דומות מאוד מלהג בלהג מלהג.
לא מצליח לכתוב זאת. בלהג מלהג.
או כמו שמסכם זאת השיר הנוכחי:
to the left to the left
וזה אפילו לא השיר הזה.
בלהג!!!
אה! זה כן. השיר הזה!!!
everything I owe
to the back
to the left
why do all good things come 2 an end?
מעבר חלק בין כל ואתן זמרות עליהן כבר כתבתי במקום אחר.
שש למעלה משמאל. מקום אחר. אותן זמרות. שאיני מבדיל בינן. זה מגיע ל6 כל כך מהר כי המספר משמאל תמיד גוזל מספר שורות רב מכל עמוד דבר שגורם לכך שהעמודים הזוגיים קצרים הרבה יותר מהאי זוגיים.
כן, הזוגיים טובים יותר ולכן הם מגיעים לסופם, כמו כל הדברים הטובים, שנלי שרה עליהן. מדהים שאני יודע שזאת נלי. עושה רושם שגלגלץ ותחנות הסופט פופ או רוק או מה שזה לא יהיה עושות עבודה טובה.
חלק ב':
המוזיה כאן נעה במעגלים. בניגוד כמון לתנועה עצמה שהולכת בקו ישר יחסית. גם מעגלי. אליפטי יותר נכון. המוזיקה כאן נעה במעגלים. זה משפט טוב ואני עייף. נקודה.
ההודית שלשמאלי שבמהלך הטיסה למדתי לא לאהוב אותה, בתחילה חשבתי לשנוא, מעולם לא חיבבתי הודים. כבר בכיתה יא הכרזתי שאני לא שונא אף אחד, אפילו לא הודים. וכתיבת הלא משפט הזה, כך קיויתי, תנקה לי את הראש ותעזור למוח לעבור לניוטרל. כלומר, למצב שמאפשר נמנום. ייתכך שכך יהיה.
שמונה במעגל בצד שמאל למעלה. רק שטיבה של כתיבה שהיא אינה מניחה לך ברגע שמתחילים אי אפשר לעצור. בודאי לא כתיבה שכזו. ליהוג. דנתי בזה קודם. זאת גם, אגב, תשוב טובה למי ששואל מדוע אני מלהג בבלהג. כי התחלתי ואיני יכול לעצור. גם זה שקר. איני רוצה לעצור. נכון. כי טיבה של כתיבה שהיא אינה מניחה לך. וחוקר הרפלקסיביות, שחיפש אותה ולא מצאה בבלוגים, לא ידע היכן לחפש.
חלק ג':
צריך גם להגיד מלה על הבטחון. לפני זה, קראתי את שני החלקים הקודמים והחלטתי שכדי שאנשים יאמינו אעלה דף ייצוגי לבלוג, כדי שאנשים יאמינו איך זה נראה. דף אי זוגי כמובן.
בתחילה חשבתי שזו מזימה של חנויות הדיוטי פרי. אחרת, איזה הסבר יש להעפה השיטתית של כל בקבוקי המשקה לפני העלייה למטוס? הראי אפשר לקנות חדשים בדיוטי פרי, אחרי שהבטחון מעיפים אותם. אולם אז קרו שני דברים. השני מבין השניים הוא שמוכרת הדיוטי פרי שאלה אותי אם אשתה המים בהמתנה למטוס או במטוס עצמו. מובן שעניתי בשניהם והיא הסבירה לי שאי אפשר. אז כנראה שאני נרדם.
לא עוד לא, רגע, יש נקודה. היתה נקודה.
מספר בצד שמאל למעלה. אז כנראה שהדיוטי פרי גם בבעיה בגלל החוקים החדשים.
אבל אנשים כמוני בבעיה גדולה יותר. כי כשארצתי תיק אישי שמתי בו קצף גילוח. אבל מיכל קצף גילוח היה גדול מדי לתיק האישי. השומרת הציעה או להעיף אותו לפח או לשלוח התיק כמטען. אבל אז אראה את התיק רק בתחנה הסופים. ויש לי יום שלם של המתנה באמצע. מובן שסכין גילוח לא ניסיתי כלל בתיק האישי. וכך אנשים עם מרחק טיסה ניכר והמתנה ארוכה בין טיסה לטיסה, יגיעו לא מגולחים לעדם. ואתן יודעות מה זה אומר? לא?
התשובה בדף החדש. מובן שאנשים עם גילוח של יום וחצי או יומיים הם חשודים. וכך סביר שבגלל אמצעי הבטחון והגבלו הבטחון החדשות אהפוך לחשוד כשאגיע ליעדי. איזה כיף לי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
