חרונולוגיה חסרת חשיבות

אז אף אחת לא הרימה את הכפפה לחבר את המילון. אני אוהב מילונים. יש להם נטייה לקרב לבבות, להוביל לאחדות בעם, ולשלום עולמי. במקום מלחמות כיתבו מילונים. ואם אין אני לי מילי. לכן החלטתי להרים את הכפפה בעצמי. אז הנה, לאחר חודשי עמלות רבים, בהם כדבורה השוקדת אחר דבשה, כלקטן הדיאלקטים האוסף את קלטותיו מהמרואיינים, כך גם אני כיתתי רגליי לאינספור בלוגים, שונים ומשונים, צבעוניים יותר וורודים הרבה הרבה יותר, בהם קראתי על נפלאות הנוער והילדות, הריהו לפניכם.

אני מתכבד להגיש לכם את  המילון המלא לפאקצי'ת כתובה - חלק א' האיות. 

 (הוא חלקי בהגדרה כי מילון זה משהו דיאכרוני)

א - % או לחלופין Ic

ב- 2

ג –

ד- T

ה-

ו – 1 או לחלופין ! או לחלופין ][

ז – Z

ח –

ט – 6

י - +,  או לחלופין *

יי – "

כ – c

ל – J או לחלופין ¯| או לחלופין 5

מ – N

ם - 0

נ – לחלופין J או [ או לחלופין (

ס – 0

ע – y

פ – 9

צ – 3

ק –

ר – 7 או R

ש – e או לחלופין @ או לחלופין W או לחלופין /!\

ת –

מניתוח המילון עולות מספר תופעות מעניינות.

הראשונה:

אי שווין בין האותיות - אי השוויון בין האותיות מובן, אולם מעניין שלאו דווקא האותיות השימושיות ביותר הן אלה שזוכות להרבה סימנים. כך לדוגמא האותיות ה' או ת' לא זוכות לשום סימן למרות נפיצותן בעוד האות ש' שכבודה במקומה מונח, אולם היא אינה כה נפוצה (וראו מיקומה השולי במקלדת) זוכה להרבה מאוד חלופות.

התופעה המעניינת השניה היא הקושי בכתיבה. מנסיוני הדל בכתיבה בפאקצ'ית שמתי לב שהתוכנה פה די בלתי נסבלת. היא מחליפה עיצורים, היא לא מאפשרת חיבור של אותיות, העברית והאנגלית יחד בגלל יוצר בלגן. מאוד לא נוח.

כמובן שמאוד חסרה לי האות ג' מסיבות מובנות.

אני אשתדל לעבוד על דקדוק, למרות שזהו פרוייקט שאפתני הרבה יותר.

וכן, מי מכן שנתקלה באותיות שלא לוקטו כאן, אשמח לשפר ולתת קרדיט.

מדי פעם בפעם צריך לרדת מהאולימפוס. אז אני עושה את זה. הפעם נסענו למקום הנמוך אבל לכיוון אחר. דווקא קרוב. פעם קודמת ירדתי העירה, למי ששכחה. הפעם ירדתי לקריות. אותו איזור פשע מסוכן הנמצא נמוך מחיפה. קצת מפחיד להסתובב שם, בייחוד אם את לבנה כמוני. אבל, נטלתי את נפשי בכפי, הכנסתי עצמי לאוטו ונסעתי. אחרי שלוש פניות שגויות לצמתים לא נכונים שהובילו לסמטאות אפילות וחשוכות הגעתי למקום שאליו רציתי להגיע. מצאנו חניה די בקלות ואז נאלצנו לבחור.

הבחירה הייתה לא פשוטה. היו שלושה בתי קפה. לראשון קראו דיזל. זה שם די מוזר לבית קפה. למה לקרוא לבית קפה על שם דלק כלשהו. המחשבה הזאת חלפה בראשי כבר לפני כמה חודשים שבית קפה דיזל נפתח על הכרמל. ובכן מסתבר שזוהי רשת. כאמור "דיזל" זה לא שם משהו לבית קפה. אבל אולי בכל זאת נלך אליו. כי בית הקפה שלידו נקרא, נו נחשנה איך הוא נקרא? יפה, צדקתן, "בנזין". אני כבר שאלתי למה לקרוא לבית קפה על שם סוג של דלק? חיפשנו בית קפה שלישי בשם סולר ולא מצאנו.

מה שכן מצאנו היה פאב בשם, נו מי חכמה של אבא? יפה מאוד "אוקטן". שלושתם באותה צומת.

כיון שאנחנו מעדיפים פאב, וחושבים שיש קשר טוב יותר בין דלק לבין פאב (אפשר להסניף אדים גם של דלק וגם של אלכוהול, שניהם נשרפים בחלות וכו') העדפנו ללכת לפאב. מובן שהוא היה ריק לגמרי. טוב עוד היה מוקדם.

והאמת, מה שיותר מובן הוא שכבר המילה השלישית בתפריט הייתה שגויה. טוב, לפחות לדעתי היא שגויה, אבל סביר שיש להם דקדוק אחר בקריות. כלומר, אתם יודעים אדי הדלק שהם נושמים (ולראיה אפילו בתי הקפה שלהם קרויים על שם הדלק אותו הם נושמים), יכול להיות שמשפיעים על הדקדוק שלהם ועל אוצר המילים שלהם (שכאמור מוגבל לשמות של דלקים). ולכן הציעו לנו שם כנפי עוף טריים. שותפתי לפשע לא נרעשה כמוני מטעות זו. היא יותר רלטיביסטית ממני. היא גם לא ניסתה להניא אותי מלשאול את הברמן לפשר טעות זו. ידעתי לא לשאול לבד. אנשים במקומות שכאלה לא אוהבים שמעירים להם על כך שהדלק ואדיו משפיעים על יכולת החשיבה שלהם. הוא בסך הכל עושה את עבודתו ונהנה מהבחורות שבאות כדי להציג בפניו את מרכולתן.

למרות שהכנפיים הטריים נשמעו לי מלהיבים, היו רק שמונה מהן שהוצעו במנה, ולכן לאחר המלצת הברמן לקחתי שיפודי שניצלונים על מצע צ'יפס. מובן שגם מנה זו גרמה לבעיה קונספטואלית קשה. שיפודים זה יופי (יחסית). ושניצלונים זה יופי (יחסית.) אבל השעטנז של שיפודי שניצלונים. קודם כל יותר מדי סמיכויות, ודבר שני למה לערבב? מה הטעם בכך? מה זה יוסיף? הרי לא עושים את שיפודי השניצלונים (פעם הבאה אני משתמש בהעתק והדבק בשביל המנה הזאת) מעל האש כשיפוד. אז מישהו שם את כל השניצלונים על השיפוד ובין כל שיפוד עגבניית שרי. וזה קשה, כל כך קשה. עכשיו אני מבין למה יש כל כך הרבה אלימות בכל המקומות שאוכלים בהם הרבה שיפודים. קודם כל יש סיף זמין. אבל, שעה ישבתי שם בניסיון נואל ונואש להוריד את כל השניצלונים מהשיפוד. שעה!!! בסופו של השיפוד השני, שעליו היו כ10 שניצלונים, כבר כאבה לי הזרוע מהמאמץ. אז לאכול שיפודי שניצלונים זה מצוין לשרירי הזרוע ולתסכול וזעם ומאמץ. והטעם, נו אתם חושבים שאחרי כל המאמץ הזה עוד היתה לי אנרגיה לטעום את המנה? אכלתי. פשוט וקל. כמו שנהוג במקומות אלה. פשטות קלה. כמו אדי דלק באוויר. הקלות הנסבלת של האנשים הפשוטים.

אבל יש סוף טוב לסיפור שלנו. עובדה, חזרתי הביתה ואני עדיין מסוגל לספר על הביקור בקריות. קצת אופטימיות לשם שינוי, מה יש?

איני מרבה לרדת העירה. לעיר התחתית של חיפה העיר בה אני גר. מסיבות די מובנות אני חושב, כך זה די רחוק. משהו כמו חצי שעת נסיעה, אולי עשרים דקות, תלוי בתנועה. ואף פעם אין שם חנייה דבר שמוביל לכך שאני נוסע על הקטנוע והורס את גבי בגלל כל המהמורות בדרך, שלא נדבר על פסי ההאטה, אותן גבעונות שבונים ברחבי רחובות שנהגים רצוי שייסעו בהן לאט יותר. שיטה מצוינת להוציא את כולם משיוווי משקלם. ולהרוס לי את הגב. לכן זה לוקח חצי שעה על הקטנוע, שזו כבר נסיעה ארוכה למדי בשביל קטנוע.

הוריי לעומת זאת מרבים לרדת העירה. אימי נהגה לעבוד בעיר התחתית. (אני חושב שאני צריך לאכול.) ומשום כך מרבה ללכת לבעלי המלאכה שעובדים שם. אנשים שלרוב רק שמעתי את הסיפורים עליהם. הם אף פעם לא צעירים, זקנים למעשה, ועובדים בעבודות שכמעט נשכחו מלב. סנדלרים, שענים (עם סגול בש' בבקשה) מייצרי מטאטאים, ושאר עבודות מוזרות שכאלה. גם אבי פוקד את העיר התחתית לעיתים מזומנות. אבל אני משתדל להימנע מכך. אה כן, וגם התפיסה שהפשע הוא השולט בעיר התחתית לא מוסיפה לחן של חלק זה בעיניי.

לכן, ידעתי שהיום יהיה יום קשה, כיון שהייתי צריך להתרוצץ בשביל אימי. ובשבילי. להביא תמונות לפיתוח, החלק שעבר בהצלחה. שאלתי את מפתח התמונות היכן יש שען והוא אמר לי פה ממש ממול.

הלכתי לרחוב העצמאות וראיתי את השען. עם חלון ראווה מנופץ. העוזר שלו עמל על להוציא את מעט השעונים שהושארו בחלון הראווה, בעוד בעל החנות, צעיר דווקא, היה עסוק בלנסות להפיל את שברי הזכוכיות שנשארו תלויים. אכן, זה קרה בלילה שעבר. בעל חנות קרובה, גם הוא צעיר, בא להתעניין. גם לו פרצו לא מזמן. הרימו את התריס הצדדי, שברו את החלון, ונכנסו. כן, גם אצל השען כך היה. הרימו את התריס, שברו את החלון וניקו את חלון הראווה מהשעונים שהיו שם. שלושים ארבעים אלף שקל נזק. עם לום שברו את החלון, והרימו את התריס. עם לום. והעוזר המשיך לספר שגם לבעל חנות שלישית ממש עכשיו שברו את החלון של האוטו. תמונה של כאוס החלה להצטייר במוחי, אבל שילמתי על תיקון השעון והמשכתי בדרכי. למעשה, מייד התחלתי לתמוה, האם אכן כאוס או שמא שרשרת סיפורים העוקבת זו אחרי זו בגלל שכך סיפורים נוהגים לעשות. אבל, הנזק היה ממשי, השברים איימו לחתוך את בעל החנות שניסה להורידם, ולכן חברו, בעל החנות האחרת, הבהיר לו לעוזבם, יבוא הזגג וייעשה את מלאכתו. הוא גם המליץ על הזגג הקרוב. בעלי מלאכה קרובים זה לזה בעיר התחתית.

כמו הסנדלר ועושה התיקונים של אמי, שהוא היה תחנתי הבאה. בסימטה צרה, הסבירה אימי, אם הוא עובד, הדלת פתוחה, אפשר לראותו מהרחוב, יורדים שלוש מדרגות ומגיעים אליו. הגעתי לסימטה, ראיתי את המדרגות, יושב לו עומל ורוקע בנעל. עם פטיש שכזה. בתחילה חשב שבאתי לקחת נעליים, אבל לא. באתי בשביל תיק. הרבה זמן האיש לא תיקן תיקים, ובירר אם אכן אימי היא הלקוחה עליה אנו מדברים. "אישה מבוגרת" אמר הסנדלר שנראה זקן יותר מאותו עמית למקצוע שלו שיושב במקומו ולא עושה דבר. מוזר לשמוע מאיש זקן קורא לאישה "מבוגרת" בייחוד כשהיא אימי. ועוד יותר מוזר לשמוע שהוא הרבה זמן כבר לא תיקן תיקי עור שכאלה. אצלו הרבה זמן זה הרבה יותר זמן מאצלי, אני די משוכנע.

אפילוג שכזה לוקח אותי ללוס אנג'לס דווקא. על משקל בעלי מלאכה זקנים. כי חנותו של הסנדלר, המבולגנת מאוד, מלאה תיקים ונעליים, ומכונת זינגר ידנית גדולה, ועוד נעליים וחלקי עור, ומרצע ומרקע ושאר דברים בחוסר סדר לכל שאר העולם, וסדר מובן לבעל המלאכה עצמו, כל אלה הזכירו לי את בעל המלאכה שלי מלוס אנג'לס. גם הוא נהג לעבוד שעות מועטות בלבד, אבל עשה מלאכתו בנאמנות. גם הוא היה יושב בפתח חנותו, היא היתה מלאה בגלגלים, ופנימיות, וחלקים של אופניים. הוא היה מתקן אופניים. תיקן לי את שני הפנצ'רים שהיו לי באופניי, ותמיד התפעמתי מאותו בעל מלאכה מבוגר, זקן, שידע את מלאכתו בעיניים עצומות. הוא הזכיר לי את חנות האופניים באורנים, איפה שהיום קפה נטו. גם שם היו רק פנימיות ואופניים בחנות, ואיש זקן שתיקן אותם.

עולם הולך ונעלם של בעלי מלאכה, שמפנה את מקומו לחוסר סדר ואדישות מיואשת.

יש גם גירסא קצרה יותר, ואפילו יפנית.