חרונולוגיה חסרת חשיבות

היום כשהלכתי ברחוב ראיתי פתאום שולחן. הוא היה במקום שבדרך כלל אין בו שולחן.

על השולחן היו תמונות וגם איש היה ליד השולחן. שעמד ועשה משהו עם עט. ראיתי פתקים ששאלו עם אני רוצה לזכות באייפוד. כל מה שצריך לעשות זה לענות על כמה שאלות. למה לא? וגם מקבלים ממתק חינם. בטח. ניגשתי לבחורה החיננית, ובלי לשאול יותר מדי שאלות, קיבלתי את הפתק עם השאלות.

הקונספט היה מגניב בעיניי. ישנן הרבה תמונות ואתה צריך לענות על השאלות.

השאלה הראשונה הייתה איזה תמונה מתארת בצורה הטובה ביותר את מצבך כיום. נמק. עברתי על התמונות היו שם משהו כמו חמישים תמונות, ממוספרות. רשמתי את המספר של התמונה שהתאים להרגשתי את חיי כיום ואפילו נימקתי.

השאלה השנייה הייתה קצת יותר קשה. מה לדעתך התמונה שמשקפת הכי טוב את אלוהים. עברתי על התמונות ונתקלתי בתמונתו של שטר של דולר. חייכתי לעצמי. המשכתי לחפש. ונשברתי. בחרתי בתמונה של השטר. בנימוק כתבתי: זהו אינו האלוהים שלי, כי לי אין אלוהים.

השאלה השלישית הייתה מנוסחת בצורה בלתי אפשרית. בחר את התמונה שמתארת הכי טוב איך היית רוצה שמסעך הרוחני ייראה. בקושי הבנתי את הניסוח של השאלה. לא כל שכן את בחירת התמונות. בחרתי את שבחרתי ונימקתי את שנימקתי.

ואז היו עוד שאלות. הם היית רוצה להצטרך ללימודי תנך? האם אתה רוצה להתחזק בדת? האם אתה רוצה לצאת למסע רוחני?

כך רק עכשיו הבנתי, נפלתי על קבוצה של מסיונרים. דווקא היום, כשאני, שבדרך כלל לא מסוגל לראות או לדמות שום דבר ויזואלי לנגד עיניי, עסוק בויזואליזציה של ההוכחה לאי קיומו של האלוהים, דווקא היום מספקים לי תמונות ביחס לאלוהים.

לקחתי את הממתק, שתמיד יש בו חמאת בוטנים פה, דבר שהורס את ממתקיותו, והמשכתי בדרכי. חייכתי לעצמי וידעתי, אם יש אלוהים, אני אזכה באייפוד.

יש משהו מחריד לשבת מול תמונתך.

לא סתם תמונה. תמונת שלדך.

עצמות מרקדות. עצמות מרקדות.

לשבת אל מול עצמותיך שבוהות בך בזמן שאתה בוהה בהן.

בייחוד אם אתה סובל בעת הבהייה בהן.

אין סיבה לבהות בעצמותיך, אלא אם כן אתה סובל.

אנשים לא מסתכלים על עצמותיהם אם לא כואב להם כלום.

הסבל ותמונת העצמות מתערבבים לאחד.

יש משהו מחריד לשבת מול תמונתך.

עצמות מרקדות.

הצילום תמיד הפוך, אז אני מנסה להבין.

מה המשמעות של לבן בתמונה.

אני הולך עם לשוני אל עבר המקום המשוער של הלבן במציאות.

וכמובן נזכר, הצילום תמיד הפוך.

מזיז את הלשון לצד השני של הפה.

איני מצליח להבין את משמעות הלבן בתמונה.

אז אני חוזר ובוהה בעצמות שבוהות בי.

והן בוהות בי משני מסכים שונים משני צידי ראשי.

להיכן שאפנה ראשי אסתכל אתקל בעצמותיי הקשות, הכואבות, המכאיבות.

אין דרך לברוח מהעצמות האלה.

מכאיבות גם מבפנים וגם מבחוץ.

והעצמות ממשיכות לבהות בי.

אני ממשיך לסבול בגללן.

לא סבל גדול. סבל מטריד. כזה שאפשר היה לחיות איתו.

לו לא היה גדל לעתים. לו לא היה מפחיד.

מעין זמזום טורדני, הדומה לזמזום הניאון, שבעבר עזר להאיר תמונות של עצמות.

היום העצמות מסתכלות עליי ממסכי המחשב שסביבי.

אני מסתכל חזרה עליהן וחושב.

יש משהו מחריד לשבת מול תמונתך.

לא סתם תמונה. תמונת שלדך.

עצמות מרקדות. עצמות מרקדות.

הייתי צריך לחשוב על זה בספטמבר. הרי עונת הפוטבול האמיתית מתחילה בינואר. עד אז זה חימום. כך חשבתי.

אבל בדרך כלל העונה בינואר הרבה יותר מעניינת ממה שהיא השנה.

משחק אחד מארבעה היה מענין. השאר נגמרו מאוד מוקדם. השאר גם היו ברורים והמנצחות היו הקבוצות שנחו שבוע שעבר.

כך, ב-N הגמר יהיה בין מספר 1 ו-2 בעונה הרגילה. ואני חשבתי שאפשר להתחיל את העונה בינואר. לא, העונה התחילה בספטמבר, והמובילות בעונה הרגילה הגיעו השנה גם לגמר ב-N.

יש משהו מלאכותי בשתי הקבוצות האלה ובכלל בכל מה שיקרה מעתה העונה. כי פוטבול זה משחק של חורף קר, של הגנות קפואות, של קושי להניע את הכדור כנגד איתני הטבע. מעכשיו, המשחקים כולם ישוחקו באולמות סגורים. האמת, גם המשחק היום בקליפורניה אינו במזג אוויר אמיתי של פוטבול. משחקים באולמות סגורים הם לטובת המארחים ולרעת הפוטבול. וגם המשחקים של הסופרבול שהם תמיד בפלורידה או קליפורניה או אריזונה או באולמות סגורים. אז המשחק של ה-N יהיה בניו אורלינס - בדום שאירח אלפי מחוסרי בית בסופה של קטרינה.

המשחק של ה-A יהיה בדום של אינדי. האינדי שיחקו יפה. לפחות כל המנצחות הברורות עשו את זה עם ההגנה. הבעיה הייתה הפער. המשחקים נגמרו במחצית הראשונה. אין מה להגיד, היה משעמם.

חוץ מהמשחק האחרון שדווקא בו המארחים, הצ'רג'רס, שהעיר חגגה את עלייתם לסופרבול לפני חמש עשרה שנה ביום שישי, הפסידו. בושה! ביזיון! מאוד לא מפתיע, חייבים להגיד. הרי כל הזמן אני אומר שהצ'רג'רס רכים ולא יגיעו למה שמצפים מהם. כתבתי על זה בתחילת העונה. ועכשיו הג'טס הגיעו לכאן וניצחו באמצעות הגנה חזקה ועוד קצת הגנה חזקה. זה מה שמנצח משחקים בפוטבול. והם אפילו מניו יורק, ולא הג'יאנטס. זה נחמד. הם גם מגיעים מהבית המזרחי, של הפאטס, שגם זה נחמד. הם מפתיעים, והם משחקים הגנה נהדרת, ויש להם את שחקן ההגנה הטוב ביותר כרגע. שנה שעברה הסטילרס זכו באליפות בגלל שחקן הגנה אחד. לג'טס יש סיכוי בגלל ריבס. אבל סיכוי לא גבוה.

מה יהיה בסופרבול? האם הקלאסי של פייטון נגד בריז? אולי הסופר קלאסי של פייטון נגד פארב? קשה להאמין אבל הסיפור המרתק יכול להיות הותיק נגד הצעיר - פארב נגד גרסיה.

היה מאכזב, אבל נבוא שוב שבוע הבא. רק יום א'. העונה עומדת להיגמר. אפשר יהיה להתחיל לעבוד גם בימי ראשון.