חרונולוגיה חסרת חשיבות

זה לא היא אשמה. ככה לימדו אותה. כל פעם שאני מעז להרהר על המוסכמה הזאת נוטים לקפוץ עליי. כך נוצר יחס אישי. אומרים לי. באמריקה זה עובד, אז גם בארץ זה עובד. אומרים לי. מובן שאיש לא הוכיח שזה אכן עובד באמריקה. יוצר יחס אישי. היחס לא אמור להיות אישי. כך לא בעיניי. האם אתם מצפים ליחס אישי ממוסד נותן שירות כלשהו? האם מבחינתו אתם אדם אישי או אולי לקוח. ומדוע צריך יחס אישי ללקוח? ומדוע לקוח זקוק ליחס אישי. תנו לי יחס מקצועי, אל תתנו לי יחס אישי.

על מה אני מדבר? כמובן על הפנייה בשם. כשמטלפנים נציגי שירות הם פונים בשם פרטי.

שלום פינחסה.

שלום.

מדבר שלומי מהוט.

הא? מדוע ששלומי מהוט יפנה אליי בשמי הפרטי. מה אני מכיר אותו? מי הוא בכלל. ולמה הוא מטלפן אליי? כי פעם הייתי לקוח שלהם? של הוט, לא של שלומי. היחס בינינו הוא לא אישי. הוא מקצועי. אז אנא, חסוך לי את הפניה בשמי.

אבל זה עוד טוב. הוא לפחות פונה אליי בשמי. המקרה הבא, הרבה יותר גרוע.

נניח שפינחסה עסקינן שוכר דירה. במהלך שכירת הדירה הוא קונה לעצמו שירותים שונים ומשונים. חלקם כמובן על שמו של בעל הבית, שכן לא נחליף את הדירה לשמו של פינחסה. אז פינחסה דנן שכר שירותי אינטרנט על קו הטלפון של בעל הבית. ואז פינחסה טילפן לבטל את שירותי האינטרנט. נחסוך לכם את הבירוקרטיה.

כן, משה? כך פנתה נציגת השירות אל פינחסה. אבל אני לא משה. אה, טוב אני אעביר אותך.

ויקטוריה? לא, ממש לא. טוב, תן לי תעודת זהות. נתתי.

משה? לא, לא. אני לא משה. אני פינחסה. מתעקש פינחסה.

אהה, פינחס. כן פינחס מה אתה רוצה.

להתנתק.

מדוע משה אתה רוצה להתנתק.

משה הוא בעל הבית, אני רק שכרתי את הדירה וסיימתי.

אהה, הבנתי אז אצטרך דבר עם משה. בסדר.

משה? פנתה אל פינחסה שוב נציגת השירות.

אני לא משה, זה בעל הבית.

אה, פינחס, אז דיברתי עם בעל הבית וזה בסדר. אתה רוצה אולי בכל זאת מבצע, פינחס?

בשלב זה כבר ברור לכולכם. במהלך כל אותה שיחה לא הצליחה נציגת השירות לפנות אל פינחסה אפילו פעם אחת בשמו הנכון. ויקטוריה, משה, פינחס, אבל אף פעם לא פינחסה. אז נכון, פינחסה הוא שם נדיר. אבל כל הרעיון של פניה בשם קצת מפוספס אם פונים בשם הלא נכון.

אז כן, לאלי, משה, אבי, יוסי, מלכה, פנינה, דבורה, ואפילו ויקטוריה, אין שום בעיה לפנות בשם הנכון. אבל מה עם אלכסיי? סבטה? פארס? אביהו? תמנע? מה איתם? הרי ברור שהפניה אליהם תמיד מתפספסת? השימוש בשם תמיד מעצבן אותם, כי לא יודעים איך לפנות אליהם? אז למה?

כי זה יוצר יחס אישי. כן, בטח.

תפסיקו לנסות ליצור יחס אישי עם הלקוחות. תיצרו איתם יחס מקצועי. הם יעריכו זאת הרבה יותר.

ומחר אולי נכתוב כאן מה באמת קרה ביציאת מצרים.

בגילי, אני כבר לא זוכר, אבל בטוח כתבתי כאן על הקמפיין נגד תאונות דרכים שכינה את הנהגים שעוברים באור אדום "רוצחים".

אכן, השבוע ראיתי איזה רוצח אחד או שניים.

אבל אם הקמפיין הזה לא עובד, אז איך אפשר להחריף אותו?

ובכן, כולנו יודעים. ראינו ועכשיו גם התחלנו לשמוע.

מי שלא עוצר בעצור הוא מחבל. כך בפשטות נאמר. נאמר עוד שצריך להילחם בטרור בדרכים. כמובן שיש כאן המשך של טשטוש. אותו טשטוש מכוון של פשיעה מול תאונה עכשיו מוחרף לטרור מול תאונה.

אבל יש גם כמה דברים טובים בכך.

קודם כל, ש' טוענת שקמפיין זה יוביל להורדה במספר הנפגעים בתאונות דרכים. הטיעון שלה פשוט. היא אומרת שמחבלים מתאבדים לא סופרים. ואם נהג שעשה תאונת דרכים הוא מחבל, הרי נהגים שמתו בתאונות דרכים לא ייספרו. מכאן תהיה ירידה במספר ההרוגים כי כל הנהגים שגרמו תאונות ומתו לא ייספרו.

אני תהיתי האם מעתה לשוטרים יהיה מותר להרוג נהגים עבריינים כשהם נוהגים - הרי מותר להרוג פצצות מתקתקות. אז מי מכם שנוסע בכבישים, אנא הצטיידו בווסטים נגד כדורים טועים שמעתה יירו על עברייני תנועה. דין העובר באדום כדין מחבל מתאבד. ראו הוזהרתם.

אותי זה מילא קצת יותר אופטימיות. כי כולנו יודעים שטרוריסט של אחד הוא לוחם חירות של אחר. מכאן, קצרה הדרך לראות בנהגים הפרועים לוחמי חירות. אנרכיסטיים אמיתיים. אני תמיד הייתי בעד האנרכיסטים. אז כנראה שעתה אהפוך ללוחם חירות בכבישים. ראו הוזהרתן.

חוץ מזה, כמובן, אני נהנה גם מהתחלת התרעומת של הירוקים כנגד המאבק בתאונות דרכים. כמות המשאבים שמשקיעים כנגד 350 הרוגים בשנה עולה עשרת מונים על כמות ההרוגים מזיהום אוויר ושאר תחלואים סביבתיים, אבל אין קמפיין נגד בעיה זו. הסיבה פשוטה. האדם הבודד והחלש הוא זה שיוצאים נגדו בקמפין תאונות הדרכים. זה קל, זה זול, זה נוח, ואין שום סיכוי להתעמת אם הטיעון שהנהג הבודד הוא האשם. גם אין לובי לאנשים הפשוטים ולנהגים. לעומת זאת, לצאת כנגד חברות הענק המזהמות את האוויר זה מסוכן וקשה. יש להן אמצעים כלכליים ואחרים להשיב מלחמה שערה, ולכן אין קמפיינים נגד המזהמים שאחראים על מותם של פי שלושה יותר אנשים בשנה מאשר תאונות דרכים. אבל עכשיו הירוקים מתחילים להשמיע קול כנגד עיוות זה. מן הסתם זה לא יעזור. אבל כיוון שאין יותר לאן לקחת את קמפיין תאונות הדרכים אולי הקיצוניות שבו תביס את עצמו ותוביל לסופו.

כן, בלי ששמתי לב.

אתמול נכנסתי לכאן וראיתי שלפתע אני בן שלוש.

הבלוג הזה הוא בן שלוש.

יותר משלוש שאני שכותב שורות אלה כותב כאן.

מי היה מאמין. איך שהזמן רץ. איך שהזמן עף. כשנהנים. ברור שנהנים.

התחלתי לקרוא מהתחלה. את הפרק הראשון. זה לא פרק. זה הפתיחה. את הפתיחה. התחלתי לקרוא את החודש הראשון בו כתבתי בו.

חודץ מרץ 2004. זה היה די מזמן. היה די מזמן. היה די מזמן.

הכל כבר שם. כן, הפוליטיקה, יש שם אפילו פוליטיקה. לא יותר מדי, אבל יש. גם חיים אישיים יש שם. כן, הרבה יותר. יותר מדי, יהיו מי שיטענו. צודקות.

אפילו כתיבה בלשון נקבה יש שם. כשעניתי על שאלונים שנכתבו בלשון נקבה. אפילו כתבתי שם שזה יהיה יותר פופלארי.

מענין כמה זמן ייקח לי לקרוא את כל מה שכתבתי כאן בשלוש השנים האחרונות. ואני לא מדבר על שאר המקומות והבלוגים בהם כתבתי בשנים האחרונות.

היום קיבלתי מחמאה על משהו שכתבתי ממישהי שלא חשבתי שקראה זאת בכלל. מחמאה ממקור סמכות. זה היה נעים. בהחלט. גם הבנתי ששורות בקורות חיים יכולות להועיל בכל מיני מקומות מוזרים.

אז, מענין כמה זמן ייקח לי לקרוא את כל מה שכתבתי פה. בטוח שזה ייקח הרבה זמן. זמן שיכול היה להועיל לדברים אחרים, מה שמזכיר לי שאולי אדאג גם לדברים האחרים.

אחרי זה אולי אקרא עוד חודש. לפי סדר.

אגב, הפוסט הראשון, שאני נהנה לקרוא אותו גם אצל כותבות אחרות הוא מענין. ממש כמו פרק ראשון בסידרת טלוויזיה, הוא חייב להכיל את כל האלמנטים שיהיו אחר כך בבלוג. אני חושב שכך זה אצלי. ממש כמו סידרת טלוויזיה טובה, רציתי לומר. שחצן. גם זה יש באותו חודש ראשון.

אין מה לעשות, זה מי שכותב שורות אלה הוא מי שכותב שורות אלה.

שבוע שעבר או משהו כזה, אולי לפני שבועיים, ראש הממשלה נאם.

גם השר רוני בר-און דיבר. הוא צעק משהו על "די עם הקומביבי". ואני פישפשתי בזכרוני, שלא מתפקד יותר מדי טוב (דור הXT), ועלה משם מן האוב איזה קומבינה שביבי מעורב בה. משהו על מינוי של יועץ משפטי תמורת הצבעה של סיעת ש"ס בעד מתן חברון לפלסטינים. רגע, מי היה אותו מיועד ליועץ משפטי באותה קומבינה? אה, כן, רוני בר-און.

אז כנראה שכשרוני בר-און צועק די עם הקומביבי, הוא יודע משהו על זה מידע ראשון. כאמור, יודע צדיק נפש בהמתו. רק לא ברור מי הצדיק בסיפור.