"איך מגיעים ליהוד?"
במבטא כבד הוא שאל אותי. מובן שלא ידעתי. פעם ראשונה שלי פה בתחנה. ברור שלא אדע. חשבתי אולי האוטובוס בתחנה שבה עמדתי מגיע ליהוד. ידעתי שהוא מגיע לגבעתיים. לשם הייתי צריך. ייתכן שהוא מגיע גם ליהוד. אבל לא עניתי.
"לאן הוא צריך? יד אליהו?" שאלה האישה שישבה לידי. לא עניתי לה.
"לא יודע" אמרתי לאיש שחזר על שאלתו רק שהפעם הבנתי שהוא אכן שואל על יד אליהו. שאלתה של האישה היושבת איפשרה לי להבין את דבריו מבעד למבטא הכבד.
איש מבוגר, פעם אמרו זקן, מכווץ כבר קצת מזוקן, עם שיער לבן גם בזקנו הארוך, כיפה שחורה, מקל דמוי מקל עיוורים, למרות שאינו עיוור, ומבטא תימני כבד.
"אני לא חושבת שיש כאן אוטובוס ליד אליהו. לאן אתה צריך?" אמרה האישה שישבה בספסל.
"יד אליהו. חברת חשמל". ענה האיש.
"אני לא יודעת. אני לא חושבת שיש מכאן אוטובוס." ענתה שוב האישה היושבת.
"לאן הוא צריך?" שאלה אישה שעמדה ליד התימני המבוגר את האישה היושבת.
"אני חושבת ליד אליהו."
התימני המבוגר שוב חזר על ארבע המלים. "יד אליהו. חברת חשמל".
"אני לא חושבת שמכאן יש אוטובוס ישיר לשם. תצטרך אולי שני אוטובוסים. אבל, רגע, אולי קו 7 עובר פה קרוב?" שאלה האישה העומדת.
היושבת שתקה. שתקתי גם אני.
"אני לא יודעת." המשיכה העומדת. "אני לא יודעת אם יש שם שבע. תצטרך כנראה שני אוטובוסים. 56 ואז תצטרך להחליף ל168. אני חושבת שזאת הדרך היחידה."
"חייבת להיות דרך טובה יותר." אמרה היושבת.
"כן. חייבת להיות דרך טובה יותר." הסכימה העומדת.
שני גברים התקרבו. "לאן הוא צריך?" שאל הבטוח מבינם.
"יד אליהו. חברת החשמל." ענתה היושבת.
"אני חושבת שהוא צריך שני אוטובוסים. 56 ואז 168. אני לא חושבת שיש דרך אחרת." אמרה העומדת.
"כן. אין ברירה. הוא צריך לקחת את ה-56 עד יהוד, ושם את ה-168 ולחזור ליד אליהו." ענה הגבר נחרצות.
"אבל בשביל מה עד יהוד. זה לנסוע כל הדרך ואז לחזור. שייסע אם כבר עד אלוף שדה ושם יחליף." אמרה העומדת.
"חייבת להיות דרך טובה יותר." היא המשיכה.
"אבל מה אתה צריך בחברת חשמל?" שאלה היושבת.
האיש ענה משהו במבטאו הכבד.
"אה לא. אתה בטח צריך את חברת החשמל פה. יש כאן אחת ממש מעבר לפינה." אמרה היושבת. "קח אוטובוס מהצד השני של עזריאלי, שתי תחנות וזה חברת חשמל."
"אבל הוא צריך חברת חשמל של יד אליהו." אמרה העומדת.
"יש חברת חשמל ביד אליהו בכלל?" שאלה היושבת.
"מה הוא צריך בחברת חשמל?" התערב איש שישב בשקט כל אותו זמן.
התימני המבוגר מלמל איזה משהו.
"כי חברת החשמל ביד אליהו זה בכלל לצרכים תעשייתיים, זה לא לאנשים פרטים." הוסיף היושב.
"מה אתה צריך מחברת החשמל?" שאלה היושבת.
התימני המבוגר החל להסביר.
"הנה תסביר לו. לאיש שיושב. הוא מבין בחברת חשמל." הפנתה היושבת את התימני לאיש היושב.
התימני עשה צעד שניים לעבר האיש היושב ומילמל הסבר כלשהי.
"כן, יש חברת חשמל גם ביד אליהו. יכול להיות שהוא צריך באמת לשם." פסק היושב, המבין בחברת החשמל.
אבל תשובה איך להגיע לחברת החשמל ביד אליהו לא נתן.
"יש לך אולי את שם הרחוב?" שאלה היושבת. "כי זה יעזור לנו. אולי זה חברת החשמל פה?":
התימני המבוגר ענה שדווקא יש לו כתובת המקום, אבל שכח את הפתק עם הכתובת בבית. ושהוא צריך לחברת החשמל ביד אליהו.
"אני חשבתי שהוא צריך את זה שכאן קרוב." השיבה היושבת.
"אז כן, שייקח את 56 עד לאלוף שדה, ומשם את ה168. למרות שחייבת להיות דרך טובה יותר. חייבת להיות דרך טובה יותר." המשיכה העומדת במנטרה שלה של הדקות האחרונות.
"לא. אין דרך טובה יותר." השיב העומד, שזה מקרוב הגיע, נחרצות.
"לאן הוא צריך?" שאלה החיילת. כפתור חולצתה העליון פתוח, שיערה עשוי צמות צמות קטנות קטנות, בסגנון אתיופי-אפריקאי.
"הוא צריך לחברת חשמל ביד אליהו." השיבה העומדת.
"אה, אז יש את קו שבע שם ממול." ענתה החיילת בלי לחשוב יותר מדי.
"נכון, כן." אמר העומד נחרצות. "שם ממול תחנת הדלק יש תחנה של 7." והצביע ממול.
"אני אמרתי כל הזמן שצריך להיות קו 7 כאן באזור. שחייבת להיות דרך פשוטה יותר." אמרה העומדת.
החיילת הסבירה לתימני המבוגר כיצד להגיע לקו 7, ולשם הוא עשה את דרכו.
מספר שניות חלפו בשתיקה.
"תגידו, 56 עוד יגיע היום?" שאל היושב המבין בחברת החשמל.
"הוא יצא באחת מרידינג, אז הוא יגיע עוד כמה דקות." ענתה העומדת.
כשה-56 הגיע, נבלענו כולנו, אני - הזר שעמד פה פעם ראשונה, האישה היושבת שלא יודעת, האישה העומדת שיודעת אך צריכה אישורים, האיש העומד הנחרץ גם בטעיותיו, האיש היושב המומחה בחברת החשמל והחיילת עם צמות האתיופית שלה, בתוך האוטובוס. כולנו, חוץ מאותו תימני מבוגר, פעם היו אומרים זקן, שאולי הגיע לחברת חשמל ביד אליהו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
