ירושלמי בהוליווד
It's my party and I'll cry if I want to |
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
איפה היינו ומה עשינו
מוקדש לסשה גרונפיטר, תסריטאי/שחקן/מפיק שהפך מנודניק ללקוח ולחבר, ונהרג החודש בתאונת דרכים. מקווה שהחומר טוב בגן עדן.
| |
 ש-ע-ר-ו-ר-י-ה!!!
המחירים ליו – 2 הם שערוריה בלתי נתפסת. נכון לעכשיו, הכי זול זה כמעט מאה וחמישים דולר, וזה מאחורי הבמה. לא יודע מה איתכם, אבל בעיניי התחת של בונו לא שווה כל כך הרבה. האמת היא שאלה המחירים החדשים, לפני כחודש נפתחה קופה במחירים הנקובים על הכרטיס, כשכרטיס במקום מעולה עלה 75 והכי יקר היה 250 (להבדיל מעכשיו שהכי יקר עולה יותר מ- 18 אלף דולר. האמת היא שזה מחיר שווה לכל נפש, במיוחד אם לנפש קוראים ביל גייטס) אבל הקופה נסגרה תוך שעה, כי כל הכרטיסים שהוקצו נמכרו. אני מת לראות את ההופעה, אחרי שפספסתי את הצ'ילי פפרז והסטונז (שנתנו, אגב, מופע אינטימי באולם שהכיל 450 מקומות וכל כרטיס עלה הרבה הרבה יותר מאלפייה). גם האולם מדהים – הסטייפלז סנטר, מקום עם אקוסטיקה מופלאה. אפילו במשחקים של הקליפרז (בית"ר/שמשון תל-אביב של אמריקה) המקום הופך להיות הר-געש. מקווה להיות חלק מהקרחנה, למרות שהשד יודע מאיפה אני מביא עכשיו לפחות 400 דולר לטובת העניין הזה (בשפתכם: 2000 שקל לא כולל שתייה, חולצות, דיסק, ממתקים וחנייה)
גילוי נאות: ראיתי את הסטונז בהולנד ואת יו – 2 בפארק הירקון, כך שאני לא ממש מאותגר-הופעתית כמו שאני משחק אותה. אבל אני בטוח שה VERTIGO TOUR יהיה משו-משו-משו
גילוי נאות 2: אני לא מת על הדיסק החדש, ונמאס לי לראות את יו – 2 על כל בניין רענן בפרסומות לכל מיני IPODS, אבל אני בטוח שה VERTIGO TOUR יהיה משו-משו-משו-משו
שוחטים אותנו במחירים!
RHYOLITE, אריזונה
יום טוב בכל זאת
N
| |
והעולם הופך לשקשוקה *
דודו גבע.
אני מעריץ גדול כבר הרבה שנים. ידידתי הטובה שולחת לי את השער האחורי של עיתון העיר, "הברווז" היה תלוי בשירותים כתערוכה מתחלפת, שהייתי מעדכן אחת לכמה זמן. אמנם אין לי את כל הספרים, אבל קראתי את רובם (ומדובר בכמות נכבדת מאוד) , ואני נוהג לחזור ולקרוא אותם שוב. תמיד מתחבאת עוד איזו פנינה או הלצה שלא קלטתי בפעם הקודמת בטקסט. הומור גבוה והומור ירוד גרים זה לצד זה כזאב עם כבש. תמונה של קיבוצניק עם כובע טמבל מזיין כבשה על רקע אידילי של קיבוץ, עם הכותרת הזועקת מה לא בסדר בתמונה והתשובה (במהופך) שהרוח מזיזה את הדגל ימינה אבל העשן מהארובה עף שמאלה (מדובר בשני פרטים חסרי משמעות ברקע).
בדיוק אתמול נוצרה סיטואציה שבה ציטטתי את דודו גבע, שוב. ההקשר: נסיונות לסתום חורים בקירות. איך: להשתמש בחומוס תל-אביבי, כמו אהלן וסהלן (צמד הבלשים הירושלמיים שכיכבו בסדרת קומיקס שפורסמה במקומונים בשנות השמונים. אגב, המפגש הראשון שלהם עם חומוס תל אביבי הוא טראומתי, אהלן נזכר בילדותו ואיך אימו היתה מגישה לו את זה, אבל קוראת לזה קוואקר. בהמשך הם מצילים את העולם מפצצת החומוס של כנופיית החומוס).
וכמו כל אמן גדול, הוא היה אנטי ממסדי, אנטי חברתי ופשוט אנטי. אבל היצירה שלו היא בעיניי על-זמנית, אקטואלית, מחאתית ומחוכמת. שלא לדבר על מצחיקה ובועטת.
(אני יודע שזה לא ברווז, אבל זה הכי דומה שיש לי)
* - מה שאומרים המדענים לנשיא ארה"ב ביל קלינטונג שיקרה אם לא ישתלטו על הגודזילות במתקן האטומי אפסילון ("רב-שאנן נגד בנו של גודזילה", סיפור הרפתקאות מסעיר לזקן ולצעיר)
יום טוב
N
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
