10/2004
מסתבר שפוסט חדש באמת הגיע לפני שחזירים עפו בשמיים.
אוקי, אני רציתי לעשות פוסט חזרה מגניב כזה לכבוד הכניסה ה3000 לבלוג, אבל מה? אתם, זונות שכמותכם, הרסתם לי את הרעיון. עוברים איזה שבועיים ומשהו ונכנסים 975 אנשים. למה לא בחרתם שבועיים ומשהו אחרים להיכנס בהם, אני לא יודע, אבל הקטע שנכנסתם לבלוג דווקא בשבועיים (ומשהו) האלה. כל העולם נגדי, אני נשבע לכם. איך אתם מצפים שאני אנהל כאן בלוג נורמלי, אם אנשים שווים ומגניבים כמוכם הורסים לי תמיד את הפוסטים שלי לכבוד מספר כניסות מסויים?! ברוכים הבאים לפוסט לכבוד ה3975 כניסות, סתם כי לא היה לי כח לחכות למחר.
בכל מקרה, הפוסט היה אמור להיות (בנוסף לכניסות) לכבוד חצי שנה מפתיחת הבלוג (ב23.9), דבר שלא הייתי צריך אנשים שווים ומגניבים כמוכם כדי להרוס, כי דיי פספסתי את הדדליין. אבל נו טוב - חצי מזל טוב מאוחר לפסיכולוגיה הפוכה! או.. לא חצי מזל טוב מאוחר לפסיכולוגיה הפוכה, הא? הא?!
לא חשוב, איבדתי את הטאצ'
הפוסט הזה מוקדש, יותר מכל, לזה שאני שמח ואני הולך להישאר עכשיו שמח הרבה זמן, לזה שכבר אין לי תירוצים לאיכות הנמוכה של הבלוג. וגם לפיתות. ועם פיתות בא חומוס, אז גם לזה.
מי צריך בלוג בישרא?! מי צריך בלוג בתפוז?!
יש רשת בלוגים חדשה ומאגניבה שכולם ירצו להיות בה! בקרוב!
בשיעור כלכלה למדנו את העיקרון הבסיסי עליו מתבסס (או-אה, משחק מילים) כל מדע הכלכלה, ובכלל, רוב הדברים בחיים - 'מחיר ריאלי'. מחיר ריאלי הוא בעצם מחיר הויתור בחיים, כשאתה בוחר בדרך אחת, אתה מוותר על דרך שנייה שיכלת לבחור בה. המורה החליטה לתת דוגמא:
"נגיד, כשאתם בחרתם להרחיב כלכלה, ויתרתם על פיזיקה או ביולוגיה..."
"לא", אמרתי, "ויתרתי על להיות בבית, והמחיר הוא שעמום".
כמובן שרק כפיר שמע, אבל העיקר הכוונה.
יש כזה דבר פופקורן בטעם גבינה. אני באמת צריך להוסיף כאן בדיחה?
לאחר משחק צמוד ומלא אקשן של "היילו" (hay-low ולא ha-lo) באקס-בוקס (x-box ולא banana) אני ויניב "כבשה" (השם בזכות ליפתו הדומה לליפתי, עדיין אין מועדון לצערי, ויש יותר מדי סוגריים אז אני אפסיק) ישבנו לנו לארוחת בוקר. השעה היתה בערך 8, ככה שזאת ארוחת הבוקר הראשונה האמיתית שלי כבר בכמה שנים.
לצערי לא היו יותר מדי דגני בוקר בארון, או יותר נכון, היה רק סוג אחד - ספיישל K. "טוב נו, לפחות זה יותר טוב מנורמל K", חשבתי לי, והתחלנו לאכול (ולהוסיף סוכר, ולאוכל, ולהוסיף יותר סוכר).
שמתי לב בשלב מסוים לסלוגן של קלוגס, המופיע על הקופסא - "You are what you eat".
הסתובבתי ליניב ואמרתי "היי, יניב, דגני בוקר חסרי טעם קרעו אותך בהיילו".
חידון: האם הכפתור הזה:
מתאים עם זה:
ברצינות אנשים, כמה אירוניה אפשר כבר לדחוס בבלוג אחד?
ובכלל, איך פקאצות מסוגלות להפגין שנאה עצמית עם כפתורי אנטי-פקאצות בזמן שהן, מטבען, מאוהבות בעצמן? זה נוגד כל סוג הגיון! פקאצות הן חור שחור ביקום.
אני ממש פאקינג חייב להפסיק לדבר על פקאצות.
פקאצות.
תשובות לשאלון השבועי, פעם ראשונה ואחרונה לכבוד החזרה כמה צבעים הייתם מכניסים לקשת בענן פרטית משלכם? תקשיבו, זה השאלון הראשון שאני עונה עליו, ולא בדיוק מצאתי הקשר מתאים לשאלה הזאת עם שאר השאלון, אז אנחנו מוותרים עליה, שמעתם? מה לדעתכם ההמצאה הכי גדולה של המאה? (ז"א מתחילת המאה הנוכחית.. 2000) אני דיי בטוח, אם לא במאת האחוזים, שההמצאה הכי גדולה של המאה היא שאלונים מתוחכמים שכאלה בישראבלוג. על איזה אבר בגוף הייתם מוכנים לוותר? הידיים של זה שכתב את השאלון הזה. אם הייתה לכם תנשמת (בהנחה שאתם לא אלרגים לתנשמות), איך הייתם קוראים לה? הייתי קורא לה כמה שפחות. אם יש לכם שני אגוזים וקניתם עט פיילוט כמה פעמים תצטרכו לקום לשירותים באמצע הלילה? (זהירות, שאלה מכשילה!) או-אה, מזל שיש שימוש טוב בהמצאה הכי גדולה של המאה. מה הייתם רוצים להיות בגלגול הבא שלכם? אני לא מאמין בגילגולים, וגם לא בגן עדן, אבל לפחות בשאלות על גן עדן אני יכול להיות קצת משעשע. מה יגיד לכם המלאך בשערי גן-עדן? היי, היי, אתה יודע את החוקים. לא כתוב שום דבר בתנ"ך שאומר שזה בסדר להרוג מישהו אם הוא כתב שאלון גרוע באינטרנט. לך למטה.
טל: מה שאפילו יותר מוזר מזה, זה שאמא שלי הלכה לרוקי.
אני: מה, לפני שבועיים?
טל: לא, לא, כשהיא היתה בגיל שלי.
אני: אה, אז בעצם מה שמוזר כאן זה שבנות שהולכות לרוקי מסוגלות להוליד?
טל: לא, נו... זה מעצבן כי זה כאילו מעין מסורת כזאת במשפחה ללכת לרוקי.
דרור: אה, אני חשבתי שמה שמעצבן אותך זה שאמא שלך שרמוטה...
את הפוסט הזה, לצערי, אני חייב לסיים כמו שדרור מסיים (או סיים, נקווה שמסיים) את הפוסטים שלו - בפינת המלצה קצרה. זה לא דבר שהולך לחזור על עצמו, כי אין ולא יהיה לבלוג שלי אף גימיק (חוץ מסלבריטאי ו\או דיקטטור שמוסרים ד"ש מפעם לפעם).
השיר שאני ממליץ עליו היום היה בראש שלי כבר חודש בערך ולא מסכים לצאת, ואני מקווה שהוא יבנה לו קן (או-אה כמה בדיחות ליפה הבאתי על עצמי עכשיו) גם בראש שלכם. וגם יש לו קו תחתון, אז בכלל.
3 Doors Down - Away From the Sun
יש מצב שייקח לי יותר זמן לעדכן מעכשיו, כי פשוט לא צצים לי כל כך הרבה רעיונות מפגרים לאייטמים כמו שצצו פעם... אה, דה גוד אולד דייז.
הערה צדדית: אני ממש מודה לכל האנשים שהמשיכו להכנס למרות המחסור בעידכונים (ובהומור), זה ממש חשוב לי. מקווה שנהניתם, אם לא, לא נורא, אבל עדיף שכן.
אה, ותחזרו לקרוא.
The smiley compels you
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
