מלאך בלי כנפיים

כבר שבוע שלא כתבת בבלוג ואני קצת מפחד שקרה לך משהו.

הלוואי שהייתי יכול לשלוח לך הודעה או להתקשר לתת לך סימן חיים ולקבל ממך סימן חיים בחזרה... 

מה הפנטזיה שלך? - השאלה צפה אתמול בסדרה שראיתי והגיבורה ענתה את התשובה הכל כך בנאלית: ללכת עם בעלי והבת שלי, להחזיק אותה ולעולם לא להרפות.

בפנטזיה שלי אין לנו ילדה, אנחנו מחזיקים ידיים בפארק רעננה אחרי שטיפסנו על הגדר כדי להיכנס לשם באמצע הלילה.

בקבוק השמפניה מונח לפנינו ואת מניחה את הפקק הפוך על הפיה כדי לחסום את הגזים.

את כבר פחות הילדה הקלילה מלפני חצי עשור שנתנה צבע לחיים שלי.

את כבר בכלל לא ילדה.

ובכל זאת עדיין מככבת בפנטזיה הקטנה שלי לחיים מושלמים.

הפעם כשאני מסתכל עליך את מניחה את הפקק על בקבוק היין את יותר מלאה, בשרנית ובשלה...

"למה?", השותפה שאלה אותי אתמול.

"כי אני לא רוצה לפספס את ההלוויה שלה...", נאנחתי, "חשבתי שנהיה יחד עד שהיא תמות"

כבר שבוע שלא כתבת בבלוג ואני קצת מפחד שקרה לך משהו.

הלוואי שהייתי יכול לשלוח לך הודעה או להתקשר לתת לך סימן חיים ולקבל ממך סימן חיים בחזרה... אם כמובן את עדיין בחיים.