שאלות של תרבות

האירוע האחרון שקרה באמצעות הרשת, מעורר בי פעם אחר פעם זיכרון ישן, כשהבן שלי התחיל לקבל טלפונים בלתי פוסקים מאיזה גבר בלתי מזוהה. בפעם החמישית או השישית הוא נתן לי את הטלפון. הודעתי: בפעם הבאה אפנה למשטרה.

השאלה שמתעוררת בי, לבד מסוגיית הגברים והנערים, היא, איפה היו הוריו של הילד?

אני מוכן לקבל את כל התירוצים שבעולם, אבל כשילד בן 13 וחצי נעלם בערבים, או באמצעיתו של יום, או לפתע יש לו כסף שלא הגיע ממני, ההורה, או כשהוא מתנהג בצורה מוזרה -> כל אלה, אצלי ואצל זוגתי היו מעוררים חשש, חשד, תדהמה והיינו מבררים ולא מפסיקים עד שהיינו מקבלים תשובה כלשהי, שהייתה מניחה את דעתנו.

אז כבר שמעתי הסברים מסוג: הילד רצה תשומת לב. אבל מרצון לתשומת לב בגיל 13 ועד לשימוש בגוף כסחורה בגיל 13 המרחק גדול מאוד, והילד היה ילד פגוע ומצולק , לדעתי, עוד לפני שהתחיל בחייו האלה.

ובאשר לגברים חובבי הנערים:

ההיסטוריה האנושית מלאה ביחסים מהסוג הזה. יש תרבויות שיחסים אלה נחשבו כביטוי המלא ל"היות אדם" ויש תרבויות כיום שאינן מהססות לשלוח ילדים/ות קטנים/ות  להיות עבדים בשוק המין. גם בארצנו יש זנות של ילדים/ות, וכל פעם אני שובר את ראשי איך הגוף הופך כל כך בקלות למוצר צריכה.

האינטרנט הוא בהחלט פלטפורמה שמעודדת פדופיליה. הזמינות, המהירות והאנונימיות החלקית משרתות את האפלות שבתשוקות האנושיות. הרבה צעירים/ות בכלל לא מבינים את הקשר בין הפעולות שלהם ברשת לבין התנהגות של גברים/נשים פדופיליים ביחס לכך. ובינינו, מדוע שנער/ה יחשבו על מין כשהם משוחחים עם אדם שנשמע להם כמו בן גילם? מדוע שיחששו כשהם יוצאים לפגוש אותו? כמה הם מסוגלים להתגונן בפני פיתוי, או אפילו שימוש בכוח כנגדם?

כמה מאיתנו כבוגרים מסוגלים להודות בפני עצמם, למשל, שהוטרדו מינית? כמה גברים מתלוננים על אונס שבוצע בהם? כך גם נערים/ות. עם כל המודעות, ההסבר, שיעורים והדרכות מעט מאוד מהם יעזו בכלל להתלונן. נראה, על פני השטח, שקל מאוד באמצעות הסייברספייס לממש תשוקות רבות בלי לשלם "מחיר חברתי" עליהן.

אישית, אני רואה בהורים את המגן הבסיסי והחשוב ביותר לילדים. זו חובתם הביולוגית, המוסרית והאנושית להגן על צאצאיהם. אין, לטעמי לפחות, שום תירוץ להפקרת ילדים, אין שום תירוץ להורים שבנם בגיל 13 מתחיל לעסוק בזנות והם לא יודעים כלום!!

כלומר, בפשטות רבה, ילדים וילדות תלויים בחסדי מבוגרים. מחד המבוגרים שילדו אותם ומאידך המבוגרים ששוכבים אתם.

עצוב