שאלות של תרבות

אלה שני הספרים שקראתי בחודש וחצי האחרונים.ן

לכאורה, ורק לכאורה, אין קשר ביניהם למעט הדיסקורס ההיסטורי, אבל מתברר שאירועים ביבשת אירופה מתחברים זה לזה בנימים עדינים או קשרים בולטים וחזקים.

אין בכוונתי לעסוק בסיכום שני הספרים, בהבעת חוות דעת "מקצועית" , או בכתיבת ביקורת  מקצועית או אחרת. אין סיכוי בעולם שאלך לחפש בארכיונים ששלושת החוקרים נעזרו בהם, או אבדוק את דרך ה"תיקוף" של המסקנות או הניתוחים/פרשנויות שלהם.

אני רק רוצה שני דברים:

הראשון, להמליץ על קריאת ספרי היסטוריה. עבור רבים  ספרי היסטוריה אינם נחשבים כיעד לקריאה, אולי מפני שהחוקרים עסוקים באמצעות להג טרחני וטרמינולוגיה מקצוענית הדומה למנדרינית להרחיק את הקורא ההדיוט מקריאתם. שני הספרים הללו, בולטים לטובה בשפה הבהירה, בויתור על הלהג הטרמינולוגי, ואם אין ברירה, אז הסבר בגוף הטקסט של המושגים. יתרה מכך, הכותבים מודעים לחשיבות של "הסיפור" ההיסטורי ולכן, מספרים סיפור ללא הפסקות [מספרי הערות מפנים לעמודי הערות גדושים בסוף הספר, אשר הקורא המקצוען בוודאי ישמח לקרוא, בעוד שההדיוט , כמוני, יוותר]. שלושת הכותבים לא מפחדים בכלל מהעברת ביקורת, מביטוי אישי בולט בתוך הנרטיב ה"אובייקטיבי".

הדבר השני שריתק אותי, זה הקשרים המועלים בין האירועים השונים. הכותבים של "ההיסטוריה של הכישוף" לאורך רוב הספר מנסים להסביר את השנאה כלפי מכשפות/מכשפים, את המעבר מקסם לכישוף [שני דברים שונים לגמרי] ואת טירוף המערכות של המאה ה- 17 [המאה של השכלה, המדע החדש - אותה מאה בה נרצחו והועלו על המוקד מאות מכשפות/מכשפים]  ומשפטי המכשפות ששיאם בסיילם שבארה"ב . החוקרים משתמשים בהסבר פסיכו-סוציולוגי, שינויים פוליטיים, כלכליים, מחלות ומגפות קשות שמעודדות למצוא אשם. הם מסבירים לעומק את ההנאה של חוקרי מכשפות מעינויים, רובם ככולם כמרים שאומנו על המחילה, על השימוש הפוליטי והציני בהאשמת אחרים ב"כישוף" - המזכיר תופעות  גןם במאה העשרים, והם בהחלט רואים "רוע" מוחלט, כמו בנאציזם ובשואה.

הפרוייקט של קרשו גדול ויומרני יותר, ומרתק לא פחות. לבדוק עשר החלטות שלדעתו, והוא מסביר ומנמק, שינוי את מהלכי מלחמת העולם השניה. הניתוח והסיפור פשוט מרתקים. לא פעם ולא פעמיים אתה אומר לעצמך: איזה מזל שהם היו מטומטמים כאלה, או אתה מתמלא בזעם על היוהרה של סטאלין. היכולת של הספר שלו לגרום לי, לפחות, להזדהות רגשית כזו, היא לטעמי ההצלחה הגדולה ביותר שלו, כמו מידע רב שלא היה לי בכלל על התקופה. למשל, הדוגמה הבולטת של וועידת ואנזה, וטירוף המערכות של הנאצים בהמשך ההשמדה כשהם מובסים ומגורשים מבריה"מ וכו' ההסבר של קרשו על מקורות ההחלטה מבהיר את הטירוף הנאצי, את הטירוף ההיטלראי, את האנטישמיות השורשית, המובנית בתוך ההיסטוריה [חלק מהמואשמים בכישוף היו יהודים, אלא מה?!], המגיעה לשיא המטורף שלה אצל היטלר. הוא גם מסביר לעומק מדוע אין העתקי פקודות שניתנו מהפיהרר, ולמרות זאת אפשר לראות את היד המכוונת שלו.

הדמויות אותן הוא מנתח - מנהיגי העולם באותה תקופה - מובאות במלואן, כמיטב יכולתו, החל ממחלות , שתיינות דרך מאבקי כוח אישיים, היעדר מנהיגות אמיתית [הקיסר היפני, למשל] והתנועה הדגינאמית של המאורעות מנקודת "האל חזור", שבפואטיקה של הטרגדיה נקראת "טעות טרגית" , שממנה המאורעות משתלטים על האדם לטוב או למוטב.

מומלץ, מומלץ מאוד.

קצת הפניות למאמרי רשת על הספרים האלה :

קרשו, איאן, הכרעות גורליות - עשר ההחלטות ששינו את פני העולם 1940-1941, הוצ' ע"ע,

chaimtr, עשר החלטות ששינו את פני העולם, 7.6.09, בלוג "פכים קטנים"

http://www.tapuz.co.il/blog/print.asp?EntryId=1492439

אבינרי , שלמה , הכרעות גורליות איאן קרשו,  18.3.09, 'הארץ'

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1071452.html

הדש האחורי, הוצאת עם עובד -

http://www.am-oved.co.il/HTMLs/product.aspx?C1010=19802&BSP=13474

גלילי, זאב, אזהרה: אובמה מחזיר אותנו לשנת 1938, 25.3.09, היגיון בשיגעון

http://www.zeevgalili.com/?p=2248

ג'פרי ב. ראסל ן ברוקס אלכסנדר, ההיסטוריה של הכישוף, קוסנמים מכשפות ופגאנים, הוצ' רסלינג

לחמן ד, ההיסטוריה של הכישוף, 20.4.09, אימגאו

http://www.e-mago.co.il/Editor/myth-2759.htm

קמין, קובי - ציד מכשפות,  18.3.09, אתר מאקו

http://www.mako.co.il/spirituality-self-improvement/soul-books-spirit/Article-74e843689451021004.htm

הוצ' סטימצקי, האבות והאמהות של הארי פוטר, <2009>, אתר סטימצקי

http://www.steimatzky.co.il/Steimatzky/Pages/Content.aspx?ContentID=Contentjanuary2009_572