שאלות של תרבות

לפעמים אני מרגיש באצבעות שעליי ל"ברוא" משהו, לעשות משהו עם הידיים, חוץ מהפעילויות הרגילות.

אז פעמים רבות התוצאה היא תבשיל מיוחד למשפחתי, לעצמי ? מה פתאום, זה פינוק בורגני ראוי לבוז. 

אבל לפעמים אני רוצה משהו אחר.

או אז אני יוצא למסעות צילום קצרים, עם מצלמה של FUJI שיש בה מעט פונקציות, [ כי בלאו הכי מצלמה מורכבת יותר לא היתה עוזרת לי עקב חוסר ידיעה מוחלט בצילום מקצועי] ואחר כך עורך את התמונות על פי כללים שלמדתי בקורס לעיצוב, שימו לב, עיצוב הכיתה באמצעות הבריסטולים, וגם נסיון לעיצוב חלל הכיתה.

למדתי הרבה גרפיקה בסיסית בקורס הזה, והעקרונות של הגרפיקה עוזרים בעריכת התמונה. באמצעות התוכנה הבסיסית של ווינדו'ס ועקרונות עיצוב החלל, בעת שאני מצלם אני מנסה ליצור ייצוגים סבירים של "מה שמוצא חן בעיניי". למדתי בזכות הצילום לראות גם את הרקע ולא רק את האמצע הבולט , נקודת המיקוד, שלפעמים תפקידה לרמות את הצופה, למשוך את עיניו מהשוליים.

או לפעמים בטעות או בכוונה אני מגיע לחנות לחומרי יצירה, כך ביום שישי הוזמנתי על ידי בת זוגי ובתי לחנות "אבגד"  ברחוב החשמל בתל אביב, והחלטתי להכין קישוט לנייד שלי.

המוטוריקה העדינה שלי, גרועה. בשלב מסוים הרעידות בידיים מתרבות, אני מתקשה להכניס חוט לקוף המחט שלא לגבר על "קשרים קטנים" ועוד ועוד. ובכל זאת, בסיוע זוגתי המקסימה ובני ש"הלחים" את הכל, יצא משהו.

אני משוויץ בקישוט הזה, אם כי אינני בטוח שהוא "משהו" - או איך נשאלתי בעדינות על ידי בת זוגי - "יש לך איזה דימוי אסתטי, מודל, מבנה, משהו שעל פיו את יוצר את הקישוט?" לא אין לי, אני מודה, ובחירת החוט השחור היתה טעות איומה, אני יודע, ובכל זאת, כמו ילד הגאה בעבודת הציור הראשונה שלו, אפילו היא מהיציאה שלו, גם אני גאה.