שאלות של תרבות

אני לא הולך למצעדי גאווה בתל אביב או בחיפה או במקומות אחרים, אבל לירושלים אני הולך.

וכלכך למה?

כי בירושלים ההומופוביה הקיצונית מתרגמת מיידית לאלימות, נסיונות לפגוע פיזית באנשים ותחושה כמו "כבוד ה'" לא פחות, נפגע מכך שהומואים ולסביות ואנשים שתומכים בזכויות האדם לבטא את עצמו איך שהוא רוצה צועדים מול "פניו" עאלק.

כמובן שאין טעם לחזור על המנטרות העבשות המצביעות על סתירה בסיסית בטיעונים התיאולוגיים כנגד הומוסקסואליות, רק לפני יומיים הוקרן הסרט המזעזע על ההומופוביה השלטונית באוגנדה, על סכנת החיים האורבת, פשוטו כמשמעו, לכל אחד היוצא מהארון בגלוי, ואגב כלל לא חשוב אם הוא אוגנדי או תייר בריטי.

בכלל הזכות של אנשים לקבוע שהם נציגי האל, הגישות הארכאיות של עולם הירארכי שבראשו נמצא העל מתאימות לתקופה שבה קיסרים הלכו לקנוסה, נו טוב וגם לשיימון פיירעס שהול לרבובדיה או לכל מיני רבנים שלא "הולכים" להיחקר במשטרה כי הם לא מכירים בחוק החילוני, עאלק.

אז מה הפלא שרוצח כמו אברושמי  מתגאה בכך ש"המית" את השמאל?

אשר על כן, אלוך אלך להפגנה, עם הכובע, ואם אצולם ואופיע בעיתונים אשמח גם אשמח.