שאלות של תרבות

אז עליתי לירושלים אתמול להפגין הזדהות עם צועדי מצעד הגאווה.

בדרך לשם ובדרך חזרה צלמתי כמה תמונות נחמדות מעיר הולדתי.

כך, קו 21 מהתחנה המרכזית עובר דרך רחוב אגריפס שהוא רחובו של שוק מחנה יהודה. שתי חנויות טיפוסיות, מדרכה צרה, אוטובוס שנוסע מרחק של 500 מטר ב- שלושת רבעי שעה.

מחנה יהודה הוא העבר שלי ושל ירושלמים רבים ילידי שנות החמישים והשישים. השוק כיום אינו דומה לשוק בו בוססנו בבוץ, בו סחבנו סלים כבדים מאוד, או חכינו בגשם או בשרב לאוטובוס, קו 18, שיגיע, ונדחפנו עם המונים אליו.

אני רואה את השירות של התחבורה הציבורית כעת, ונזכר בילדותי, אותו הדבר, דבר לא השתנה. המונים צובאים בתחנות, כניסה בדחיפה ובצעקות, עמידה באוטובוס כמו סרדין.

יתרה מכך, לפני שבועיים קניתי כרטיסייה לתוך "הרב קו". התברר שהנהג שמכר לי את הכרטיסייה, לא הגדיר נכון את הכרטיסייה, ונאלצתי לקנות חדשה. 

לא אחסוך מכם תמונה אחת:-) מניפות

הפנינג בכיכר ציון, אין אוטובוסים, אין כמעט רכבת, אז אפשר ללכת ברחוב, לרקוד בו, לנסוע באופניים ולהאמין שאתה במרכז עיר אירופאית. דא עקא, שירושלים בכיכר ציון נראית בדיוק כמו אחיותיה מהמזרח. אנשים בלי סוף, טינופת על הרצפה, חנויות אוכל, מלכודות תיירים.

תזמורת כמו בניו-אורליאנס, ככה לפתע באמצע העיר, בין הדוכנים, על המדרכות הצרות :-)