שאלות של תרבות

על המסה החדשה של דן מירון ב'הארץ' מוסף תרבות וספרות, אבל מאורעות הימים האחרונים לא מאפשרים דיון רגוע או אסתטי או אחר במסה מבריקה , כתובה היטב וקריאה ברמה שלא זכורה לי מהטקסטים של מירון עתירי הפרטים והגלישות האינסופיות, עד שכמעט לא רואים את היער מרוב עצים.

"תג מחיר" זה השם של המחתרת הימנית המסוכנת. סיקריקים מודרניים. מקדמי גאולה, מחישי קיצין. אבל רבניהם ומפעיליהם והגב האזרחי שלהם עדיין עסוק בלגבות אותם. דומה העם היהודי רק רוצה באמת להיות בגולה, ללא אחריות של החזקת מדינה וחיים אפשריים בעולם העומד גם כך על סיפו.

אז אלימות ופוגרום בכפרים ערביים, שריפת מסגד בטובה-זנגריה, עד כי פרס הביא עמו פמליית רבנים שיוקיעו את האלימות הימנית הקיצוןנית הזו.

ואני שואל את עצמי, היתכן שכל זה בגלל שהימין מאבד את בסיס הצדקתו בשל שינויי המחשבה בארץ, של הצעירים?

לפתע בכלל לא חשוב לאנשים אם יהיו התנחלויות אם לאו, כי החלב במכולת ומחירו חשובים יותר?

או אולי איזה מקובל מטורף מפעיל חזון מטורף לא פחות?

לכן העמדת הפנים, "הכל כרגיל" ועיסוק במסה של דן מירון נראה לי אסקפיזם קיצוני מדי.