שאלות של תרבות

אין זה סוד שלא הייתי מתומכי התנועה להחזרת שליט. בניגוד להצדקות הרגילות, זכות הפרט וכו', ראיתי בהפעלת הציבור הישראלי פעולה צינית ומכוונת היטב של בעלי אינטרסים פוליטיים מובהקים.

ההיכרות העמוקה של מנהלי הקמפיין עם האופי הישראלי, הבחירות המובהקות שלהם, שיתופי הפעולה שלהם עם תנועות  עממיות היו כל דבר חוץ מרצון טוב באמת.

כך גם התגובות בשבוע האחרון העלו על פני השטח את הציניות בהפעלת הישראלי הממוצע, הפעלת קמפיין רגשי חסר כל ביקורת שכלתנית, עם תשוןבות מוכנות מראש לכל שאלה או חרדה, עד כדי כך הגיעו הדברים שנועם שליט חשב שזו חובתו להתחכך בקהל העותרים בבג"צ, אכן הרבה שכל ורגישות לא היו שם, הרבה אגואיזם ותחושת נצחון היו גם היו.

בניגןוד לרבים אחרים אינני רואה יום זה כיום מיוחד.

אני סובל, באמת, מכך שכל השידור הציבורי הקדיש את עצמו רק לענייני שליט, שעות ומלים אינסופיות מבוזבזים לריק וסתם, כדי לשלם את המס למולך הרייטינג והציבור הישראלי המורעב לקתרזיס אחרי חמש וחצי שנים של מסע רגשי.

להפתעת רבים בשבוע האחרון העלו מחירים, ואף אחד לא צייץ, המתמחים ממשיכים בשביתה אבל ביבי זכה ברייטנג, כל הכבוד ביבי עאלק, ומה יהיה אחרי ש"יעלמו תרועות הפסטיבילים" כמאמרה של  נעמי שמר?

לאלה המרחמים עכשיו על אביבה, שנעלמה לגמרי מהעין [ למה מה, היא חייבת משהו למישהו] או על נועם, הם ישלמו מחירים אישיים וציבוריים יקרים ביותר עבור החזרת בנם, ממליץ להם להיערך לכך וכמה שיותר מהר.