כך טוען דרור פויר במאמר הזה 

4 שעות טלוויזיה ביום. ככה הם רוצים אתכם, שקטים וכנועים

לטענתו הטלוויזיה היא המרכיב הראשון בהסטת דעת הקהל אל מחוזות נוחים יותר עבור השלטון ועבור הטייקונים, והדרת נשים כמו נושאים אחרים הם כלי הפיתוי  וההרדמה של המדיה הנשלטת על ידי הטייקונים

 " ובינתיים, החברה של נוחי דנקנר מאמצת תקן חשבונאי חדש, IFRS 9. התקן הזה מאפשר לה להעלים הפסדים של 2.1 מיליארד שקל על עסקת קרדיט סוויס, ולהמשיך לחלק דיבידנדים.

עכשיו, עזבו את המובן מאליו - המרתיח בפני עצמו, כמובן - שאתם ואני לא יכולים אפילו לחלום על העלמת החובות הקטנים והעלובים שלנו, אנחנו לא יכולים לאמץ תקן חשבונאי חדש, המקסימום שאנחנו יכולים לאמץ זה חתול." 

האמת שהוא יוצא בעיקר כנגד דנקנר, והאמת שהוא לא כותב מפורשות את שאני כתבתי, על הרדמת הקהל על ידי הטייקונים באמצעות המדיה, אבל זה מצווח מהמאמר שלו.

ואני שואל את עצמי - לאחרונה אני נתקל יותר ויותר בקולות המנסים לפרק את דמות "החרדי" ולהציג חברה מורכבת ולא אחידה, ניסיון להראות שיש גם אחרים, שונים. אפילו החרדים עצמם או שמא הדתיים הלאומיים המקצינים והולכים מנסים להתנער מהאלימות החרדית המוכרת היטב בירושלים. אז? מה קורה? האם יתכן שהרעש והלחץ הציבורי, המוזמן לדעת פויר, גרם לחרדים להתעורר ולהביט לשם שינוי בפניהם שבמראה?