שאלות של תרבות

הוזמנו לליל הסדר אצל אחי זוגתי, היה מצחיק עד דמעות. השתמשנו בהגדה שנמכרה על ידי חנות חשמל או נמסרה ברחוב, ובהגדה "קיבוצית" או ישראלית אף היא מתנת איזו חברה או תאגיד. לא היה דמיון בין השתיים, כך נמצאנו כורכים לפני שביצענו פעולות אחרות.

לו היינו כותבים איזה סיפור  בסגנון עגנון, בשביס-זינגר או ספורי יראים חסידיים, הרי הטעות המביכה הזו היתה מרעידה שערי שמים, וכנראה איזה טיל אירני היה נוחת במרכז הארץ, על מנת ללמדנו לקח לא להתל בדברי חכמים או לצחקק מול פעולתו האישית של הקב"ה. הוא ולא אחר, כפי שכתוב בהבלים הדי משעממים, [חוץ מחד גדיא שהוא שיר יפהפה ואכזר ומניפולטיבי ודטרמיניסטי ובכלל].

ברם, כידוע לכל בר דעת אין אלוהים, ואם הוא ישנו אנחנו מעניינים אותו כקליפת השום [אגב, קליפת השום, אני זורק לפח המחזור], ודבר מכל אלה לא קרה, למעט ששני האחים [זוגתי ואחיה] התחילו מהתחלה, והוא אחיה כל רגע יצא מהמטבח [הוא המבשל] לברר - למה לא אוכלים ביצים קשות?

חזרנו הביתה שבעים ובגרגרנות אנטי סוכרתית דחפתי איזו לחמניה לפי - לא אגלה במה מלאתי אותה. [ מה שמוכיח לדעת "מומחיות" שיש לי בעיית פחמימות רצינית].