שאלות של תרבות

שנים מריצים את ע"ע כמועמד לקבלת פרס נובל לספרות, ושנים הוא לא מקבל, וכל שנה נשמעת אנחת אכזבה כזו או אחרת, וחכמים מזכירים שסופרים שזכו כלל לא הופכים למוערכים יותר, טובים יותר או חשובים יותר.

ר"ל, על פי ההגיון הזה, שגם אם- ע"ע  יקבל את הפרס יש סיכוי שלא יהפוך מוערך יותר, חשוב יותר או טוב יותר.

מערכת היח"צ המתעוררת בכל פעם שהוא מפרסם ספר חדש טורחת לעדכן אותנו שספריו תורגמו לעשרות לשונות, אז מה הצורך האווילי הזה בפרס נובל, שכדאי שנזכור, לא מעניק אוטומטית תו איכות, וחוץ מהכסף, הכבוד ואולי התארגנות של משרד חינוך  לכפות הוראת יצירה של החתן/כלה בתכנית הלימודים הרשמית , מה הוא עוד נותן?

ברור שבמקומותינו יש ענין לאומי-ישראלי, ודוק יהודי לא ערבי או אחר, בזכייה בפרסים בינלאומיים , כי כיהודים אין לנו על מה להתלונן. וכך ערימות הקיטש הלאומי על גבול הלאומני כשישראלי זוכה באיזה פרס בינלאומי, וכך אימוץ נלעג של מדענים שעזבו את הארץ וקיבלו פרס נובל, מה שאגב הסתדר מצויין עם איזו "שטוזה" לפרצוף של שר האוצר העלוב שלנו שנזף בישראלים שיורדים לברלין, והנה למד שיורדים אלה הם תוצאה של מדינות כלכלית מאוד ברורה.

אז אני שמח שע"ע לא זכה-זוכה-יזכה בפרס נובל. הוא לא מגיע לרמתו של עגנון וגם לא יגיע, ואם כבר מישהו אז עדיף את קנז, שמזמן למד לברוח מההשפעות העגנוניות של כתיבה סמבולית מעיקה.