שאלות של תרבות

אמיר גלבוע - בשדה הצהוב משחק השמש

בַּשָּׂדֶה הַצָּהֹב מְשַׂחֵק הַשֶּׁמֶשׁ בַּסַּבְיוֹנִים לְמַטָּה

בּוֹגֶדֶת הָרוּחַ מְסַחְרֶרֶת רָאשֵׁי הַפְּרָחִים

בְּמַשָּׁבִים לְטִיפִים מֵחֻמּוֹ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ גְּנוּבִים,

שֶׁלֹּא יִבְגֹּד בִּי לִבִּי לִבִּי אוֹמֵר לֹא

אוֹמֵר דְּבָרִים חַסְרֵי שַׁחַר וְחוֹשֵׁשׁ

מִתְמַסֵּר לָעֶדְנָה עֲצוּם עַיִן לֹא לִרְאוֹת

אַךְ לָחוּשׁ אֵיךְ נִבְעַל הַשָּׂדֶה לְאוֹר יוֹם

כַּאֲשֶׁר שֶׁמֶשׁ וְרוּחַ קָמִים זֶה עַל זֶה

לְאוֹר יוֹם עַל צֹהַב עֶרְיַת הַשָּׂדֶה

אמיר גלבוע, משורר שפגשתי בזכות ספר שנגנב לפני שנים רבות מאיזו ספריה על ידי חבר וקיבלתי במתנה, כחולים ואדומים. השיר הזה הוא שיר אלילי באופן מובהק, בעל מסורת  יהודית י מאחוריו, שירי הנוף של יני הביניים כמו השיר הזה:

כָּתַב סְתָיו / שלמה אבן גבירול - בית אחרון

לָכֵן בְּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי שַׁחַק

רָקְמָה עֲלֵי בַדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו.

כמו אצל רשב"ג, היסוד המיני בין השמים לארץ, אצל גלבוע הנוף ישראלי, קיצי, שרבי ואלים מאוד. הסובייקט בנוף צופה ב"אורגיה המינית" בין השמש והרוח על גבי מיטת הכלולות היא השדה הצהוב., אבל הוא צופה הסופג "עדנה" ועוצם עיניו כדי לא לראות בבעילת השדה מדי יום.[ במישור הריאליה הרי ברור שהשדה מתייבש אט אט, מאבד מחיותו ] ברור שהאסוציאציות המילוליות חוזרות גם למיתוס המקראי, הבבלי או הכנעני [אל הבעל*] וכמובן אל המושג בעל, שדה בעל [ ללא הגשם ]. ההשתלבות האירוטית של היחיד בנוף הצהוב והקשה הזה מרתקת, והיסוד האלילי-פולחני שבה די ברור.

 מקור השיר - הספריה החדשה

 ביוגרפיה - לקסיקון הספרות העברית החדשה

רשב"ג, כתב סתיו, פרוייקט בן יהודה

* האל בעל - http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=17103