שאלות של תרבות

כְּמִיהָה / אהרון זכאי 

כַּמֹהַּ כָּמַהְנוּ אֵלַיִךְ, מוֹלֶדֶת 
אֶל חֵיקֵךְ הָאִמָּהִי מֶה עָרַגְנוּ עָרֹג! 
אֶת שְׁמֵךְ הַנִּצְחִי הֶעֱלֵינוּ בְּרֶטֶט 
וּבְחֶשְׁכַּת גָּלוּתֵנוּ הָיִית אוֹר יָרֹק. 
אֶל טוּבֵךְ מוֹלֶדֶת, נָשָׂאנוּ עֵינֵינוּ 
לָבוֹא, לַחֲסוֹת בְּצִלֵּךְ הַשָּׁלֵו, 
לָצֵאת מִמֵּצַר אַפְלוּלִי שֶׁל גָּלוּת 
לִזְרוֹעוֹת מֶרְחָבֵךְ יִפְרַח וִילַבְלֵב! 
עַל כֵּן נִתְעָרֶה בָּךְ, נַכֶּה שָׁרָשִׁים, 
נִבְנֶה וְנִזְרַע בְּשָׂדֶה מְתֻלָּם, 
נִשְׁעֶה לִתְפִלַּת רְגָבִים תְּאֵבִים 
לִרְאוֹת בַּעֲמָל הַשָּׁבִים לִגְבוּלָם. 
יָקוּם נָא הַדּוֹר הֶחָדָשׁ הָעוֹלֶה 
עֲטוּר נִצְּחוֹן עַצְמָאוּת יִשְׂרָאֵל, 
יַפְרֶה עֲרָבוֹת שֶׁנָּשַׁמּוּ בַּנֶּגֶב, 
כָּל חֶבֶל עָזוּב, כָּל גַּיְא וְכָל תֵּל. 
כְּלָכִישׁ הַנִּבְנֵית, סְדוֹם וְאֵילַת, 
תַּעְנָךְ וּמְגִדּוֹ, הַגָּלִיל וְהָעֵמֶק, 
כֵּן כָּל רֶגֶב נַצִּיל וְתֶלֶם נַבְקִיעַ, 
עַד תָּנוּב אַדְמָתֵנוּ כֻּלָּהּ תְּנוּבַת-חֶמֶד. 
בְּעָרְגֵנוּ אֶל חֵיקֵךְ, עוֹד בִּימֵי גָּלוּתֵנוּ 
יָצֹא יָצְאָה נַפְשֵׁנוּ לְשֵׁמַע זִכְרֵךְ 
וְעַתָּה בְּשׁוּבֵנוּ אֵלַיִךְ, אִמָּא 
נַעַבְדֵךְ בִּמְסִירוּת וְעַל כֹּל נְבָרֵךְ.

השיר הזה מגזים את שירת ארץ ישראל המלאה בהתמסרות גופנית, נפשית וגם אירוטית למולדת. כל פראזה אפשרית, כל פועל המכיל עתיד ותקווה מצוי בו. כמובן שהמולדת היא אמא, אליה כמהים, למרות יסוד האירוטי-משהו בכמיהה הזו.

שווה להשוות את השיר הזה לשיר המפורסם מאוד של אלתרמן - 

שיר
בוקר-בהרים כבר השמש מלהטת

מילים: נתן אלתרמן
לחן: דניאל
סמבורסקי

בֶּהָרִים
כְּבָר הַשֶּׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת
וּבָעֵמֶק עוֹד נוֹצֵץ
הַטַּל,
אָנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
בְּשִׂמְחָה, בְּשִׁיר
וּבְעָמָל.

מִמּוֹרְדוֹת הַלְּבָנוֹן עַד יָם
הַמֶּלַח
נַעֲבֹר אוֹתָךְ
בְּמַחְרֵשׁוֹת,
אָנוּ עוֹד נִטַּע לָךְ וְנִבְנֶה
לָךְ,
אָנוּ נְיַפֶּה אוֹתָךְ
מְאוֹד.

נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט
וְנִפְרֹשׂ לָךְ מַרְבַדֵּי
גַּנִּים,
עַל אַדְמַת שְׂדוֹתַיִךְ הַנִּגְאֶלֶת
הַדָּגָן יַרְנִין פַּעֲמוֹנִים.

הַמִּדְבָּר – אָנוּ דֶּרֶךְ בּוֹ נַחְצֹבָה,
הַבִּצּוֹת – אֲנַחְנוּ
נְיַבְּשֶׁן.
מַה נִּתֵּן לָךְ עוֹד לְהוֹד
וָשֹׂבַע,
מָה עוֹד לֹא נָתַנּוּ וְנִתֵּן.

בֶּהָרִים, בֶּהָרִים זָרַח
אוֹרֵנוּ,
אָנוּ נַעְפִּילָה אֶל הָהָר.
הָאֶתְמוֹל נִשְׁאַר מֵאֲחוֹרֵינוּ,
אַךְ רַבָּה הַדֶּרֶךְ לַמָּחָר.

אִם קָשָׁה הִיא הַדֶּרֶךְ וּבוֹגֶדֶת,
אִם גַּם לֹא אֶחָד יִפֹּל חָלָל,
עַד עוֹלָם נֹאהַב אוֹתָךְ, מוֹלֶדֶת,
אָנוּ לָךְ בַּקְּרָב וּבֶעָמָל!

קשה שלא לראות את ההקשר החקלאי, הפריית האדמה, הבניה האורבנית [ זכאי מציין שמות ערים, אלתרמן מלט] וכמובן ההתמסרות לאין סוף - אלתרמן בחיים וזכאי, אמא/ נעבדך במסירות..

השיר של זכאי נכתב ופורסם אחרי שירו של אלתרמן [ הולחן ב- 1932 ] וברורה עמדת הכותב, הדובר - האחד צופה עתיד השני צופה במציאות.

מקור השיר - ניוז1, בלפור חקק

ביוגרפיה - ויקי,  אדלינה קליין ב- EMAGO

מקור השיר של אלתרמן - זמרשת