שאלות של תרבות

ישינה חצרות,מוצפת בנוגהות הלבנה המלאה,

הבהיק כמרוחץ בחלב הסיד על כל כותל וגדר

(גדרי אבנים לחצרות וגובהן כאמה וחצי

עד כי כל חצר כמבצר מעט, מפני אויב למחסה),

אולם הטיח הלבן משווה חן שלום ושלווה

על המושבה הנאה אפופת פרדסים וכרמים,

יגדל זה רושם השלווה ביחוד בליליות הבהירים,

חרש כי יצוף הסהר בתכלת הרווה, הגדושה,

יצוף לאט, בלי היחפז מעל למושבה הישינה,

דומה לשומר בוטח עומד על מצפה גבוה,

צופה ומביט מסביב בעין בוחנת ומנוסה, תר בבת אחת את כל המושבה מכל עבריה,

הנה הוא סוקר רחוב "הקייטנים" עם ששת "היכליו",

בעלי שתי קומות ובנויים בטעם אדריכל מקומי,

שפע מרפסות, אכסדרות, יציעים, עמודים וצריחים,

חציים הגגות משופעים וחציים שטוחים עם מעקה,

סגנון משונה, מין בליל של בגדד וברדיצ'ב גם יחד...

מציץ בזהרו השלו את כל המושבה הנמה, החל מרחוב הקייטנים וכלה בשכונת ברכיאל,

בה התימנים יגורו. ויפה השכונה בלילה.

בתי החומר הקטנים, שככה עלובים הם יומם,

עתה מוכספים יזהירו בזוהר צנוע, חגיגי.

שיחי הפרחים המעטים הצומחים על יד הפתחים,

פרחי ערב הריחניים, מתימן הרחוקה הובאו,

נראים כחיים ורוגשים בזוהר הטללים המפרפר...

לא רבים יודעים שרחובות שונים בארץ בשם "שמעוני" קרואים על שמו, בוודאי בתי ספר רבים מספור. אני מקווה ששם לפחות שומרים את זכרו.

אני זוכר גם את השיר - שיר הנודד וגם את יובל העגלונים שהיה במהדורת כיס קטנטנה, ולמדנוהו בבית הספר.

השיר "שיר הנודד" זכה לביצועים קאנוניים לגמרי, אסתר עופרים בוודאי. לגבי הקטע מיובל העגלונים הוא מצביע היטב על אופיה של האידיליה האזרחית, הריאליסטית והניסיון למיפוי אפי נרחב של המציאות. בעוד שיר הנודד מכיל יסודות מעין-אלגיים, יגון ועצבות מעודנת ונעימה, הרי הקטע שהבאתי רק מציע תמונת נוף שאין בה "נחמה", אולי עתיד? אולי..