הראל, נ [2005] כפירה, אסטרולוג:ת"א
השאלה/התמיהה הראשונה - למי מיועד הספר הזה?
באמצע העלילה ישנו קטע ארוך בו המספר הכל-יודע מרחיב בשבח הלימוד, הרחבת השפה ומה לא?! לקורא הלא תמים, והציני זה נשמע כמו נאום של המורה ללשון בכיתה, בערך. האם הספר מויעד לי? לבני? לנכדי? לטעמי, עמעום קהל המטרה, ו/או החדרת דידקטיקה בגרוש לספר פוגעת בספר ומאירה אותו באור מצחיק שמגחיך אותו משהו.
התמיהה השניה - מקורות
די ברור למי שקורא בספר, במיוחד הדיון באסכולות "ההבטה" של הדמיינים [מילה אחרת למכשפים/ות] שיש כאן שילוב של מיסטיקה הודית, צופית ויהודית. אבל אלה המקורות הבולטים, ישנם עוד מקורות נרמזים, למשל, במילון "יורד המרכבה" . משהו עם פיזיקה - הזמן כ"אלה היחידה", וריאנטים על "חבורת הטבעת" של טולקין[כולל חברי החבורה הייחודיים, משחק בדמויות של טולקין], אינני מתייחס כבר ל"חולית" ולתפיסה [בנות גשרית?], וכמובן המוטיף האלמותי מכולם - הגיבור הצעיר היוצא אל העולם ומנצח.
מכאן, התמיהה הבאה
מה כבר יש להראל לחדש? איך בדיוק הוא שוזר את "הקול הפרטי" האישי הייחודי שלו משלל המקורות הגלויים והסמויים שארגו את הטקסטורה של ההרפתקאה הזו? לפני הכל הדיון ב"קיים" "לא קיים". אחת הפעמים הנדירות שאני קורא דיון כזה בטקסט עלילתי-מובהק, ואפילו התחבטות במשמעויות היישומיות של החלטה לכאן או לכאן. כמו-כן, דמיין כתחליף למכשפה מעמיד את כל פעולת העל-טבעי כפעולה של הנפש, הדמיון ומגדיר מחדש את קטגוריות תפיסת המציאות של קאנט. [לא יודע אם הראל קרא את קאנט, אבל הוא מציג סוג של פרשנות מעניין ].
בקיצור נמרץ
מומלץ לחובבי הז'אנר. לא פאר היצירה אבל עדיין מרתק ומעניין. בהחלט אקרא את החלק הבא לכשיתפרסם.
כמה קישורי אינטרנט:
הדר רובין, בתוך "בלי פאניקה"
http://www.blipanika.co.il/?p=142
הרהורי כפירה, דותן דימנט
http://www.sf-f.org.il/story_834
כינוי:
אריק בנדק-חבי"ף
בבלוג זה
בכל הבלוגים
