בתיה גור, אללה ירחמה, כתבה פעם, שקל מאוד לכתוב רצנזיה שלילית, קשה יותר לכתוב ביקורת חיובית.
ב'הארץ' היום התפרסמה כתבה מתורגמת של אחד ג'ו קווינן מהניו-יורקטיימס בשם הישג ספרותי נדיר - בשבחי הספרים הגרועים באמת.
הזדהיתי עם הכתבה הזו, כי גם אני קורא ספרות גרועה בהתלהבות רבה, כי גם אני נתקלתי לא פעם בגבות מורמות עת קראתי ספר "לא נחשב", ורק לאחרונה יצאתי מארון תסביך "הספרות הטובה" בשיחה ארוכה עם בני, בו הסברתי לו שסיימתי את פרק " מסיכת איש התרבות" אנין הטעם וכו' וכו'
שתי ההקדמות האלה נועדו לרפד את דרכי לדיון קצרצר באחד הספרים הגרועים באמת שקראתי לאחרונה:
ג'יימס, ק [2007] בוליווד אהובתי, כתר: ת"א
תרגם בועז וייס מאנגלית.
הספר אמנם פותח בציטוט מקפקא, מעין מוטו שמכיל בתוכו הבטחה לטקסט, לרומן, לספר בעל איכות. דא עקא, שהספר בעל הפרטנזיות הבאלזקיות: הפתיחה של המספר הכל-יודע המציגה את הרקע החברתי-הדטרמינסטי והאכזר בתוכו פועל האדם א-לה הפתיחה ל- אבא גוריו של באלזק, הגיבור, שהוא זונה המתקדם בשלבים החברתיים בזכות צעירותו, מיניותו וקשריו עם נציגים של החברה הגבוהה המנצלים את נעוריו ויופיו לצרכיהם האגואיססטיים, ואפילו הסיום הנמלץ, שאצל בלזאק הוא מלאכת מחשבת של "ברוואדו" לרסטיניאק .
כך משווק הספר באמצעות הדש האחורי:
"בוליווד, עיר הסרטים ההודית, טירת הכסף הנוצצת למרחקים, היתה פסגת חלומותיו ושאיפותיו של סנג'אי, שנולד בשכונת ביבים בעיר בומביי שבהודו. בילדותו התגנב סנג'אי לטירת הכסף הקסומה, וגם לאחר שגורש ממנה הוסיפו כוכבי הקולנוע שפגש שם להזין את דמיונו ואת חלומותיו.
סנג'אי בורח מביתו ומצטרף לחבורות הרחוב החיות בשולי העולם התחתון של בומביי. בזכות יופיו המיוחד הוא מתחבב על מנהיגי הכנופיות, ובסיועם של מאהבים אמידים הוא מצליח לחדור לעיר הסרטים, תחילה כניצב וכאיש פעלולים מתחיל ולבסוף כשחקן שכוכבות הקולנוע המופיעות לצדו מתאהבות בו.
לצד חיי הזוהר והזיוף של עולם הקולנוע מתוארים בספר בשפה קולחת וצבעונית החיים האמיתיים בעיר בומביי: שכונות הביבים והעוני המזעזע, מקבצי הנדבות שנמצאים בכל מקום וילדי חבורות הרחוב שעזבו את בתי הקרטון העלובים ומנסים לבנות חיים חדשים באמצעות פשע וזנות. "
אין הרבה מה להוסיף על התקציר הזה. לצערי, למרות קריאותו של הספר, הדמויות בו שטוחות ואינן מצליחות לעורר ענין רב בהן. גם סנג'אי לא מצליח לעורר ענין, כיוון שהוא חד מימדי לגמרי ומשרת אינטרסים פוליטיים של מחבר הרומאן. הרומאן הזה יוצא כנגד הכלכלה החופשית, כנגד הכלכלה הגלובלית, כנגד הקפיטליזם, כנגד תיאוריות [הקיימות גם בארץ] שהתעשרות המעטים תיטיב עם רוב האוכלוסיה, והבחירה בילד יפה-תואר ההופך לזונה היא מהלך אלגורי שקוף ומעורר דחיה, כי סנג'אי יכל להפוך לדמות ענק. ברור לכל קורא של הרומאנים של באלזק שיש לבאלזק אג'נדה חברתית, אבל לעולם היא לא הגיעה על חשבון עיצוב דמויות, עומק עלילתי ורעיוני.
ג'יימס עושה לעצמו מלאכה קלה. בסוף הרומאן הוא אפילו כותב סוג של מאמר פוליטי-נבואי, עורך השוואות בין סוגי העוני וילדי העוני בעולם כולו ובהחלט מדבר על "סנג'אים" נוספים במקומות שונים בעולם.
האכזבה שלי גדולה מאוד.
אני לא אוהב שמוליכים אותי באף, ובוודאי כשמשתמשים בתרגילים שקופים ביותר, כמו למשל למקם את מחוז החפץ של סנג'אי בקולנוע, באותו עולם בועתי, באותה בוליווד המנותקת לגמרי מהמציאות שבתוכה היא פועלת, להציג את מירנדה הכוכבת שלוחמת למען העניים, אבל מתחתנת עם טייקון מחשבים.
תרגילים פשוטים בכתיבה, כתיבה של אדם היודע לכתוב [לפי מה שכתוב עליו בדש האחורי] והתיימרות לייצג את העולם השלישי הסובל והפגוע.
נכון, שגורלו של סנג'אי הוא גורל טרגי, כמו ייחודי לו, אבל הסופר מתאמץ להוכיח לנו שלמרות הייחודיות, סנג'אי הוא סטריאוטיפ אמיתי.
סתם כקוריוז - המתמודד באמריקן איידול העשה הכי הרבה רעש היה "סנג'איה".
מומלץ לחובבי ספרות על מסכנים, ספרות אידיאולוגית, ספרות פוליטית.
זה לא ספר "הודי", זה ספר מערבי על הודו.
פוסט שקראתי בפורום חמישים פלוס של תפוז מאת קורע ברך שמתאים מאוד לפוסט שלי כאן:
חג שמח לכם ידידי היקרים
הציטוט מתוך אתר טקסט. [זה אגב הטקסט המופיע גם על הדש האחורי של הספר]
http://www.text.org.il/index.php?book=07020212
כינוי:
אריק בנדק-חבי"ף
בבלוג זה
בכל הבלוגים
