שאלות של תרבות

ושוב מתחילה החגיגה החד-שנתית

שוק הספרים אולי גועש, אולי רועש

פתיחת החגיגה היתה בשבוע שעבר בסדרת כתבות על מצבו של שוק המו"לות הישראלי והעולמי.

יהודית תמיר נעלבה היום, כך נכתב בעיתון, כי מוכרים את ספריה ב"מבצעי הנחות"

"זה בדיוק מה שקרה לי", אומרת הסופרת יהודית רותם. היא קיבלה דיווח על התמלוגים שהצטברו בחצי השנה הראשונה לצאת ספרה האחרון "כמיהה", ו"פתאום אני רואה שקיבלתי נורא מעט. שאלתי איך יכול להיות, ובהוצאה אמרו לי שרוב המכירות היו במבצעים או במכירות מרוכזות. בפעם הראשונה שאמרו לי את זה ממש נעלבתי, אבל אחר כך אמרו לי 'נמכור 20 אלף עותקים, תקבלי 20 אלף שקלים, זה עדיף מאשר לא למכור בכלל'. סופרים כל כך שמחים לכתוב ולפרסם, שכל עניין המכירות והכספים הוא עינוי בשבילם, ובהוצאות יודעים את זה. אבל ברור שזה בעייתי כי אנחנו חיים מזה. אני בפירוש חיה מהכתיבה שלי".  בדיוק מה שקרה לי", אומרת הסופרת יהודית רותם. היא קיבלה דיווח על התמלוגים שהצטברו בחצי השנה הראשונה לצאת ספרה האחרון "כמיהה", ו"פתאום אני רואה שקיבלתי נורא מעט. שאלתי איך יכול להיות, ובהוצאה אמרו לי שרוב המכירות היו במבצעים או במכירות מרוכזות. בפעם הראשונה שאמרו לי את זה ממש נעלבתי, אבל אחר כך אמרו לי 'נמכור 20 אלף עותקים, תקבלי 20 אלף שקלים, זה עדיף מאשר לא למכור בכלל'. סופרים כל כך שמחים לכתוב ולפרסם, שכל עניין המכירות והכספים הוא עינוי בשבילם, ובהוצאות יודעים את זה. אבל ברור שזה בעייתי כי אנחנו חיים מזה. אני בפירוש חיה מהכתיבה שלי".

ברם, אני רוצה לדבר קצת על האינטרנט.

האינטרנט מופגז ומופצץ בערימות של טקסטים, שלא נראה לי שיהיה סיכוי אי פעם למפות את כולם.

באינטרנט כל אחד וכל אחת יכול/ה להיות משורר/ סופר, חוקר, פילוסוף או חדשן חברתי.

כל שצריך זה רק לכתוב טקסט  ולשכנע מספר אנשים שיש לך "מה לומר". בתחום היצירה האומנותית כל אחד/ת יכול לכתוב דמוי סיפור, דמוי שיר וסביר להניח שתהיה תמיד קבוצת אנשים שתמצא את הטקסטים מענינים, מרגשים ושווים.

לכן, ואין זה מפתיע כלל, על מנת לבדל את עצמם משאר "הכותבים" אותם הרואים עצמם כאומנים ברשת שואפים אל תיקוף מעמדם כאומנים [משוררים, סופרים] באמצעות פרסום ניירי. ההוצאה לאור והמכירה מבטאים  אמונה והכרה באיכות הטקסטים שלהם, לדעתם. [ זה גם לא סוד שחלק גדול מהם משלם כסף רב עבור פרסום הספר שלהם, ורק מעטים שבמעטים זוכים לפרסם ולקבל משכורת על כך שהם כותבים ומפרסמים. ]

לדעתי האישית זה מגוחך מאוד, הרצון לפרסם פרסום ניירי. אבל אם מישהו/י  רוצים להתפרנס מכתיבתם, אין להם ברירה אלא לחבור להוצאה לאור ניירית. עם זאת, "היות אמן" אינו תלוי פרסומי נייר. כך המרשתת [אינטרנט] מבחינה זו יצרה תהליכים כאוטיים ובלתי ברורים בתחום היצירה המילולית. היעדר ה"לקטור" או ה"אוצר" בעל הסמכות, הידע וההסכמה הציבורית פירקו לחלוטין תהליכים "מובנים מאליהם", הסכמות ונורמות של הערכת טקסטים, דפוסי שיעתוק ואפילו שמירת זכויות היוצרים.

מכאן עולה השאלה, שלדעתי מרגשת מאוד, האם "שבוע הספר העברי" משקף באמת את מכלול העשייה האמנותית, הפילוסופית, החברתית, התרבותית והמדעית בשפה העברית. ידוע לכל מי שקצת מחטט במרשתת, נעזר במנועי החיפוש השונים שהאינטרנט מלא בחומרים ברמה גבוהה כמו ערימות של זיבורית. לדעתי, אפשר כיום לייצר חומר מדעי, פרשני, הגותי ללא היעזרות בנייר ו/או בספריות נייריות - הכל דיגיטלי לגמרי. הבלוג,שאינו רק יומן-אישי בו אדם כותב על חייו או דעותיו, אלא גם כלי לפרסום מחקרים, הפצת מידע וידע, תקשורת ברמות גבוהות מאוד של תחכום ומורכבות הוא אחת הדוגמות הבולטות לתעשיית הידע / יצור הידע בעידן דיגיטלי ווירטואלי. נדמה לי שלא ארחיק לכת וגם לא אגזים לו אטען שיתכן בקרוב מאוד שיקומו מוסדות מחקר אקדמיים באינטרנט, ללא "בנין" בו ואליו יגיעו אנשים.

כך או אחרת, שבוע הספר העברי במתכונתו הקיימת יצטרך לערוך שינוי ושידרוג של עצמו, או להמציא עצמו מחדש לאור התפתחות הכתיבה באינטרנט.

לב ארי, שירי, [6.6.07] ספרות זולה מדי, 'הארץ', מוסף גלריה

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/867448.html