שאלות של תרבות

כי, למרות זכייתו בפרס נובל לשלום, שליטתו בשפה הצרפתית, יכולתו המופלאה לשרוד כל מפלה, שמעון פרס איננו איש רוח ואיננו מדינאי כי אם פוליטיקאי הנע במרכז העדר, וממרכז העדר מייצר גלים כאלה ואחרים.

כן, בוודאי, ממקימי הכור האטומי בדימונה, חלוץ ונועז בדיבוריו הפוטוריסטיים על טכנולוגיית הנאנו אבל לכאן ולעכשיו אין ביכולתו לספק דבר למעט ריב מדון ומריבה.

האביר בן דמות היגון, המתיהר בפרסום כמה ספרים אינו אלא פוליטיקאי ישראלי הנהנה ליצר כאוס ובתוכו להזיז את  "כוחותיו". זו לא דמות מנחמת-מרגיעה ומאחדת כצפוי מנשיא בתרבות פרלמנטרית, שבה הנשיא הוא צעצוע וקישוט וסמל חי למהות מופשטת ומוכללת.

ציער אותי שקולט אביטל או רובי ריבלין לא נבחרו כי הם משקפים בצורה נאמנה את הרצון הישראלי לדמויות בעלות עומק מסורתי פטרנליסטי/מטרנליסטי, דמויות של אב או אם שפרס, אפילו יתאמץ מאוד לא יצליח להגיע לשם.

פרס קיבל מתנת חינם מהכנסת, דרך נהדרת להיפטר ממנו לעד, ואולי במובן הזה הכנסת הצליחה סוף סוף להרגיע את אחד "מאבות האומה".

החשש הרב שלי, שבניגוד לויצמן השובב, שלמרות גסות רוחו, יהירותו ועוקצנותו - תכונות ששיקפו את הישראלי החדש - הציבור אהב אותו [בכל אופן טייס, גבר של נשים, יפה תואר] פרס המניפולטור [הישנה כושי עורו ונמר חברבורותיו] יפגע ביתר שאת במוסד הנשיאות ממה שפגעו בו קודמיו השניים; ויצמן וקצב.

מביך מכל שפרס נבחר בתמיכת החרדים, והשאלה שעולה מהו המחיר ששילמה קדימה עבור תמיכת ש"ס?

אני על כל פנים לא מברך אותנו על בחירת  שמעון פרס לנשיאות.