שאלות של תרבות

אתמול באיחור אופנתי, וכנראה לא ירושלמי, נכנסתי לחדר ההרצאות במשכנות שאננים ירושלים כדי להשתתף בדיון על קוד אתי לבלוגים.

הגעתי באמצע או לקראת סיום ההרצאה של אפי פוקס שהציג את הקוד האתי שהוא חיבר.

ומאותו רגע כל הדוברים החל בנעמה כרמי וכלה בעו"ד דן אור חוף כיסחו את ההצעה שלו

הסיבה היחידה לכיסוח היתה שקוד אתי בלתי ניתן לכפייה, אלא אם כן הוא בארגון או בחברה המוכנה לכפות אותו.

הגדיל העו"ד שהציג עמדות פרקטיות בנושא והראה שקוד אתי שייך בכלל לתחום החוזים, ובתחום החוזים העקרון המנחה הוא חובות וזכויות של בני אדם ביחסיהם ההדדיים, וקוד אתי אתי כופה התחייבויות, וכבר כאן יש לשקול בזהירות אם יש בו יתרון כזה או אחר.

נעמה כרמי בעיקר התעסקה בסוגיית הקהילה או הארגון וכפועל יוצא מהות הקוד האתי. אף היא הגדילה עשות והתעסקה בסוגיית האתיקה המקצועית הכופה קוד אתי, והאם בלוגר הוא מקצוע; עיסוק או דבר אחר.

בקהל היה בחור בשם ארז, שכמו הרבה ישראלים לא יודע להתבטא בעל פה ובשפתו שזורים הכאילו, הפסקות בדיבור, ההנחה המוזרה שבן שיחו יכול להבין אותו. אבל הוא שאל שאל שאלה עמוקה ורבת חשיבות:

איך נבחרו חברי הפאנל?

מדוע דבורית שרגל והבלוג שלה מייצגים את "הבלוגרים" דווקא?

הוא לא זכה לתשובה.

 גם יאיר, אחד מכותבי הבלוג "לחץ חברתי", שזוכה לפופולאריות רבה, הסביר/נתן הרצאה שלא הבנתי ממנה כלום, רק שמתי לב לדרך השיח שלו. [ זו הפרשנות שלי לשאלה ששאלת, יאיר, את דבורית כשהטילה ספק בזכות שלך ל"היעלב בגלל זרובבלה" - את מזלזלת בי? ] שהוא שיח "רגשי" בעייתי מאוד.

בנימה האישית, במעין סוג  של "ניאוז'ורנליזם" מיושן להפליא, אפי פוקס לא רק שלא הצליח למכור לי את הסחורה שלו, ההתבטאות המתנשאת והדוחה שלו על הבלוג של זרובבלה, הנטייה שלו ל- "נייםדרופינג" [פגשתי, דיברתי, שתיתי קפה] עוררו בי את כל הנוגדנים הטבעיים שלי למתחסדים ונציגי ה"טעם הטוב והסדר החברתי". היה שם עוד אחד, אורי שמו, שהציג את עצמו כדמות מוסרית להפליא ועורר בי חלחלה בעיקר ממדושנות העונג העצמית.

"שלא נדע"

והערה למארגנים, ובמיוחד לדוקטור  בירנהק שהנחה את הערב -

אני מבין שיש "יעקב" שראוי לתת לו לדבר כמה פעמים שהוא רוצה, אני מניח שיש עוד כמה ש"חשוב" שהם ידברו [משרד החינוך והדוקטור עם פמליית המורות המלווה אותו, שלא היה לו מה לתרום] וכנראה עוד שניים שנמצאים בקו של 90 מעלות מולך. ב"רב שיח" מהסוג הזה, כשיש פחות מחמישים איש באולם, אתה חייב וצריך לתת לכל מי שהצביע לדבר במסגרת הזמן המוקצב. היה מעציב לראות שאחרון הדוברים, בחור חכם מאוד כבר דיבר אל רבע מכמות האנשים שנכחה, כי יעקב השתלט על זמן "השיחה" עם הקהל.

ולסיכום -

ערב די משעמם, אפוי למחצה ונשמע "יאפי" וקצת נלעג כי הנושא שלו טחון, כי הסטודנט לא כריזמטי בעליל, כי העו"ד מתוחכם, כי נעמה כרמי לא התעסקה בסוגיות פילוסופיות עקרוניות.