מה עוד צריכים אזרחי ישראל כדי להבין שהאיש העומד בראש הממשלה איבד הדרך?

בגרמניה הוא משחרר את היטלר מאחריות על "הפתרון הסופי" כי החבר המופתי שלו הציע לו והוא הסכים.

לטפל בבעיית הטירור ברחובות, הסכינאות הרנדומלית, אין ביכולתו וביכולת שריו המופלאים [ מעניין מתי ארדן יהפוך לשק החבטות ולשעיר לעזאזל שייתלה בכיכרות?]

האינתיפאדה הזו תמשיך, כי לית דין ולית דיין.

כי יהודים הורגים יהודים כי הם חושבים שהיהודים האלה ערבים, ולכן יש להרגם, בחינת הקם להורגך.. וגו'

כמה השנאה הזו תמשיך להכות שורש?

מתי ישתנה הדיבור ויתחילו מעשים, או לנצח הדיבור יהיה בחינת "המעשה", כלומר לאלה שחושבים שדיבור מספיק, כמו ראש הממשלה.

כן, בהחלט זכינו לראש ממשלה גרוע במיוחד, כזה שמשחק אותה "אדם בוגר" אבל בעצם הוא ילד מבוהל, ילד כאפות, כפי שקרא אייל גולן לעמרי חיון,

דא עקא, שעומרי חיון כולה כותב במרשתת, ואילו הזוג הקיסרי ששולט בנו, או מנהל אותנו אחראי לחיינו, ובקצב שבו לפחות הוא מלבה כאן אש ועשן

ישנם החוששים שזו לא תהיה אינתיפאדה, לא שלישית ולא כלום, אלא מלחמת חיסול מדינת ישראל.

היום או אתמול אבו-מאזן שיקר בלי בושה שרצחנו, אופסס, מדינת ישראל הוציאה להורג ילד בן 13. נגיד בצער, שאם השמאל הישראלי [ואני אחד ממרכיביו ] מאבד אוויר, גובה ויכולת להשמיע קול בטירוף שמעודד כאן ראש הממשלה, הרי אבו מאזן תרם את חלקו, האדיוט, ל"מיגור" הקולות המתונים בציבור הישראלי. כל מתבונן או צופה הכי תמים, הכי חדש ורענן יודע, שהכוחות המתונים נדחקים הצדה בעתהּ של בעת, חרדה, דאגה, לחץ ◄ שנים התלוננו כאן שאיננו מוצאים את הפלסטיני המתון, והנה גם אבו-מאזן, כמו התאום המנופח שלו, ביבי, ימשיך לחפש את המתונים.

לא יודע, כמו בן כספית אני מעדיף לראות את הפחד של ראש הממשלה שלנו, את הידיעה שאין לו את מי להאשים, את שלהי שלטונו הקיסרי.

לא פחדתי כל השבוע להסתובב ברחובות, אני עובד בבת ים, נכון דרך יפו, לא מפחד.

אמשיך לקנות אצל ערבים, לאכול אצל ערבים ו"לפרנס" ערבים, הם פחות רמאים מישראלים ממוצא יהודי, אבל לא זו הסיבה. אף אחד לא יקבע בשבילי מה כן ומה לא!

אף אחד לא ישכנע אותי שההיא אשתו של בנט ז"ל צודקת. במה היא צודקת? בצפייה הרומנטית הנלעגת שערבי יהפוך לדוד תום הידוע? התוצאה של לחץ המתנחלים על הממשלה הפחדנית ביותר שקיימת כאן לא רלוונטית .

רק כך אחיה במדינה הישראלית שלי. ביום שתפסיק להיות ישראלית, אולי אפסיק לחיות בה.

אין לי ברכות או ניחושים או תחזיות או ציפיות לשנת תשע"ו.

ישנה המציאות בה אני חי כיום, ישנו המצב הסובב אותי המשפיע על מצב הרוח

ישנה ארץ יפהפיה שמתחוללות מה מהומות גרוטסקיות לגמרי

ואני קורא את קלמן ליבסקינד של שבת והוא רואה בכל המעקשים והמתחים סימן

להתפתחות פרהסיה ישראלית חדשה.

אני בעד ישראליות חדשה, אחרת, קצת יותר סובלנית ופחות אלימה מאחיותיה האירופאיות שבמאה שערים ובש"ס.