שאלות של תרבות

למי שלא יודע, משרד החינוך מתגאה בתוכנית חדשה, בה תלמידי ספרות יתמודדו מגדרית עם פזמונים וותיקים בהם יש ביטויים שובניסטיים , פמינופוביים, דכאניים כאלה ואחרים.

לבד מהבדיחה החבוטה, היעדר חוש הומור וטמטום מערכות ממדרגה ראשונה עולה שאלה קריטית ומרכזית - הבוז לעבר, הזכות לכתוב מחדש את ההיסטוריה או את הספרות.

אבירמה גולן *במאמרון חשוב דנה בסוגייה הזו, וכמובן כמו כל איש תרבות החרד לשפתו, לעברו, לשגיאותיו ולהישגיו היא מטיחה :

קשה להאמין שמישהו בחר להמיר את צירופי המלים האלה, שכמו בקבוקי יין טוב משמרים את ההיסטוריה העברית החדשה, בשורות יובשניות. אנשי משרד החינוך ראויים לציון אפס בהבנת הנקרא. לפני שנים טען הסופר ס. יזהר במסה מבריקה, כי עדיף שלא יחנכו לערכים, ושלא "יחנכו" כלל, אלא ילמדו. ההוראה המשונה לשכתב שירים לפי התקינות הפוליטית מוכיחה עד כמה הוא צדק.

בכתבה ש'הארץ' פרסם לפני כמה ימים על התוכנית הזו, דן אלמגור תמך בתוכנית המוזרה הזו של משרד החינוך, והוא הרי דר' לספרות ולא רק פזמונאי ידוע. היתכן שגם הוא בז לפזמונאות או רואה בה בת חורגת לכתיבה שירית-עילית [ביאליק, אלתרמן הן דוגמאות לכך]?

ומדוע מחייבת אותה תשוקה לארגן את העולם על פי תקינות פוליטית קפדנית את החירות המופרכת שנטל לעצמו המשרד ביחס לטקסטים ספרותיים? מילא פזמוני פסטיגלים נושאי מסר אלים כ"בני בני ילד רע", שבאמת לא יזיק להשמיע פחות, אבל "אמא אמרה לי: דני, ילדי הוא גיבור ונבון"? או "פרח נתתי לנורית?" מה הרעיון? שנורית תיתן לו פרח והוא יתייפח כגבר חדש תקני? ומי יכתוב את הפנינה הדידקטית המשמימה הזאת?

אני שואל את עצמי, האם משרד החינוך כבר פתר את כל בעיות הוראת הספרות בארץ? תוכנית לימודים ענקית, חסרת כל היגיון בסיסי,למעט היענות לפטרונים פוליטיים כאלה ואחרים, ותפיסה תרבותית מסויימת שמנסים לכפות על כלל הציבור , בטח ב- 2 יח"ל, שזו תרבות בסיסית? האם בחינת הבגרות בה, מחליטים על ז'אנר חובה , וכתוצאה מכך מתעשרת תעשיית התקצירים האינסופית, המיקודיות הזולות שמכתיבות לתלמידים תשובות, דגמי תשובות ותפיסת עולם?

אם כל הבעיות האלה נפתרו, אז אולי באמת הגיע הזמן לשכתב מחדש את הפזמונאות הישראלית-העברית, שהרי

כדאי לעצור את האווילות הזאת כבר עכשיו, לפני שהמשרד יחליט לטפל גם בספרות יפה. נאומה של קיית הסוררת של שייקספיר יימחק, מ"האדונית והרוכל" של עגנון תישאר פסקה אחת, "יעקבי וליידנטל" של חנוך לוין יבוטל, "שערך הארוך, נערה" של יהודה עמיחי יקוצץ, ו"הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק ישוכתב ל"אפשר בבקשה לקבוע אתך פגישה, לדבר על היחסים?" שלא לדבר על הסיפור הכי נחשל, זה שמתאר איך מצלע של בחור אחד בשם אדם נוצרה בחורה אחת, שהוא קרא לה חוה.

האירוע האחרון שקרה באמצעות הרשת, מעורר בי פעם אחר פעם זיכרון ישן, כשהבן שלי התחיל לקבל טלפונים בלתי פוסקים מאיזה גבר בלתי מזוהה. בפעם החמישית או השישית הוא נתן לי את הטלפון. הודעתי: בפעם הבאה אפנה למשטרה.

השאלה שמתעוררת בי, לבד מסוגיית הגברים והנערים, היא, איפה היו הוריו של הילד?

אני מוכן לקבל את כל התירוצים שבעולם, אבל כשילד בן 13 וחצי נעלם בערבים, או באמצעיתו של יום, או לפתע יש לו כסף שלא הגיע ממני, ההורה, או כשהוא מתנהג בצורה מוזרה -> כל אלה, אצלי ואצל זוגתי היו מעוררים חשש, חשד, תדהמה והיינו מבררים ולא מפסיקים עד שהיינו מקבלים תשובה כלשהי, שהייתה מניחה את דעתנו.

אז כבר שמעתי הסברים מסוג: הילד רצה תשומת לב. אבל מרצון לתשומת לב בגיל 13 ועד לשימוש בגוף כסחורה בגיל 13 המרחק גדול מאוד, והילד היה ילד פגוע ומצולק , לדעתי, עוד לפני שהתחיל בחייו האלה.

ובאשר לגברים חובבי הנערים:

ההיסטוריה האנושית מלאה ביחסים מהסוג הזה. יש תרבויות שיחסים אלה נחשבו כביטוי המלא ל"היות אדם" ויש תרבויות כיום שאינן מהססות לשלוח ילדים/ות קטנים/ות  להיות עבדים בשוק המין. גם בארצנו יש זנות של ילדים/ות, וכל פעם אני שובר את ראשי איך הגוף הופך כל כך בקלות למוצר צריכה.

האינטרנט הוא בהחלט פלטפורמה שמעודדת פדופיליה. הזמינות, המהירות והאנונימיות החלקית משרתות את האפלות שבתשוקות האנושיות. הרבה צעירים/ות בכלל לא מבינים את הקשר בין הפעולות שלהם ברשת לבין התנהגות של גברים/נשים פדופיליים ביחס לכך. ובינינו, מדוע שנער/ה יחשבו על מין כשהם משוחחים עם אדם שנשמע להם כמו בן גילם? מדוע שיחששו כשהם יוצאים לפגוש אותו? כמה הם מסוגלים להתגונן בפני פיתוי, או אפילו שימוש בכוח כנגדם?

כמה מאיתנו כבוגרים מסוגלים להודות בפני עצמם, למשל, שהוטרדו מינית? כמה גברים מתלוננים על אונס שבוצע בהם? כך גם נערים/ות. עם כל המודעות, ההסבר, שיעורים והדרכות מעט מאוד מהם יעזו בכלל להתלונן. נראה, על פני השטח, שקל מאוד באמצעות הסייברספייס לממש תשוקות רבות בלי לשלם "מחיר חברתי" עליהן.

אישית, אני רואה בהורים את המגן הבסיסי והחשוב ביותר לילדים. זו חובתם הביולוגית, המוסרית והאנושית להגן על צאצאיהם. אין, לטעמי לפחות, שום תירוץ להפקרת ילדים, אין שום תירוץ להורים שבנם בגיל 13 מתחיל לעסוק בזנות והם לא יודעים כלום!!

כלומר, בפשטות רבה, ילדים וילדות תלויים בחסדי מבוגרים. מחד המבוגרים שילדו אותם ומאידך המבוגרים ששוכבים אתם.

עצוב

האם אני בעד המלחמה, נגד המלחמה.

האם תמונת המצב כפי שהיא מצטיירת עתה פשוטה כלכך, שאפשר לומר בביטחון מלא: אני בעד או אני נגד?

מחד גיסא, מה שקרה בעזה איום ונורא. כמות ההורגים עולה על כל דמיון, בהשוואה לכמות ההורגים שלנו בשמונה שנות ירי טילים, מאידך גיסא, הגיעו מים עד נפש, והקנטרנות החמא"סית עברה כל גבול. כלומר, האם באמת החמא"ס ציפה שנשב ונחבק ידיים? או אולי, כפי שחלק טוענים, הוא כפה עלינו כניסה לרצועה?

אומרים שהרמטכ"ל וקציני המטה שלו לא יוכלו יותר לעזוב את הארץ, כי הוגשו נגדם תלונות לבית הדין העליון בהאג על פשעי מלחמה.

אני נבוך, מבולבל.

אני כן יודע, שכישראלי, על אף הזוועה ממה שקרה בעזה, חזר אמוני בצה"ל.

זה גם משהו

לא?