שאלות של תרבות

כן אחרי 10 ימים של חופשה ממשית, מחר חוזרים לרצף עבודה של חודשיים . 

חודשיים מלאים, עמוסי מטלות

אופססססססס

- 

איך אני בתור נואם?

למתענינים בשלום בית הספר תיכון חדש בבת ים, ולשלום הסגל שנשאר מהסגל של אורט הבונים, לנו טוב.

יש מנהלת נחמדה מאוד, רגועה, 

חדר המורים רגוע

יש גם חברים וחברות חדשים

ובינתיים עיריית בת ים היא מעביד נעים מאוד

כך שלא התביישתי לכתוב בפייסבוק שאני עובד העירייה

ככל הנראה בשנה הבאה, קרן רש"י

ואם אצליח לקחת מהבן שלי את הנוטבוקי, אעלה  כאן  חוויות בזמן אמת, ותמונות מהטיול באילת של שכבה יב'

שבוע טוב 

הכל נרגע לו אט אט

אירועים גדולים קרו השבוע

כך אני מציץ בבלוג של טיארה ומוצא הטקסט הנמלץ הזה:

השמועות אומרות שמטאור ענק

חבט בפלנטה המזורגגת שאנו

חיים עליה.

האבק עלה אל על וכיסה את עֵין

הַשָּׁמֶשׁ

כל הדינוזאורים מתו בסבל רב

ונשארו רק הג'וקים

וכמה צמחים

וכמה יונקים זעירים

השמועות גם אומרות שזה קרה

בדיוק

בשעה הזו ביום הזה

הרהרתי עמוקות בשמחת תורה.

אין לי זכרונות ילדות מרשימים ממנה, הצחיק אותי הדגל הטפשי

לא הבנתי מדוע אנשים מנשקים ספרים כאלה

כשגדלתי קצת והבנתי שהאל היהודי ציווה על השמדת פסילים, פסלים וכו', ושאול רצח או ניסה לרצוח את כל המכשפות, המכשפים עכו"מ

לא הצלחתי להבין את הדיסוננס הזה - מחד הערצת ספר, נשוקו, חיבוקו, הלבשתו בבגדים יקרים, עשייתו מחומרים יקרים-ממש כמו פסל אליל בהודו

ומאידך שנאה לכל ביטוי גשמי של האל?

ברור שהספר הזה הוא יצוג מושלם לתרבות אוריינית במיוחד

אבל ככל הנראה רק בהקשר הדתי, כי בהקשר של 60 שנים

האוריינות היא משאלה ולא מציאות במדינת ישראל, עד כדי כך

שבמקום אחר כתבתי אללי, ומישהו חשב שאני מדבר על אלי, וטעיתי בכתיב.

בררררררר

אין זה סוד שלא הייתי מתומכי התנועה להחזרת שליט. בניגוד להצדקות הרגילות, זכות הפרט וכו', ראיתי בהפעלת הציבור הישראלי פעולה צינית ומכוונת היטב של בעלי אינטרסים פוליטיים מובהקים.

ההיכרות העמוקה של מנהלי הקמפיין עם האופי הישראלי, הבחירות המובהקות שלהם, שיתופי הפעולה שלהם עם תנועות  עממיות היו כל דבר חוץ מרצון טוב באמת.

כך גם התגובות בשבוע האחרון העלו על פני השטח את הציניות בהפעלת הישראלי הממוצע, הפעלת קמפיין רגשי חסר כל ביקורת שכלתנית, עם תשוןבות מוכנות מראש לכל שאלה או חרדה, עד כדי כך הגיעו הדברים שנועם שליט חשב שזו חובתו להתחכך בקהל העותרים בבג"צ, אכן הרבה שכל ורגישות לא היו שם, הרבה אגואיזם ותחושת נצחון היו גם היו.

בניגןוד לרבים אחרים אינני רואה יום זה כיום מיוחד.

אני סובל, באמת, מכך שכל השידור הציבורי הקדיש את עצמו רק לענייני שליט, שעות ומלים אינסופיות מבוזבזים לריק וסתם, כדי לשלם את המס למולך הרייטינג והציבור הישראלי המורעב לקתרזיס אחרי חמש וחצי שנים של מסע רגשי.

להפתעת רבים בשבוע האחרון העלו מחירים, ואף אחד לא צייץ, המתמחים ממשיכים בשביתה אבל ביבי זכה ברייטנג, כל הכבוד ביבי עאלק, ומה יהיה אחרי ש"יעלמו תרועות הפסטיבילים" כמאמרה של  נעמי שמר?

לאלה המרחמים עכשיו על אביבה, שנעלמה לגמרי מהעין [ למה מה, היא חייבת משהו למישהו] או על נועם, הם ישלמו מחירים אישיים וציבוריים יקרים ביותר עבור החזרת בנם, ממליץ להם להיערך לכך וכמה שיותר מהר.

סביב שחרורו הקרוב של שליט.

כיוון שאני כתבתי את כל מה שהיה לי, רבתי עם מי שרבתי, הסכמתי או חלקתי על דעות אחרות משלי

אני רואה עצמי פטור מלעסוק בגלעד שליט ובמשפחתו עד האירוע הבא.

בינתיים כמה תמונות פרחים מהגינות סביב אזור מגוריי