| 6/2007
אני דוחה את עסקת הטיעון
אם היה דבר מפתיע בהפגנה של קואליציית ארגוני הנשים כנגד עסקת הטיעון שחתם היועץ המשפטי לממשלה עם קצב, זה לא כמויות הגברים שהגיעו [דבר שסחט מפי הנואמות תגובות חוזרות ונשנות של התפעלות ושמחה] ולא שהגיעו 200,000 אומדן קצת מוגזם לדעתי, אלא ובעיקר שהמשתתפים בהפגנה הגיעו בזוגות.
זוגות של נשים, זוגות של גברים וזוגות מעורבים [שהיו הרוב כמובן].
נראה כמו התא המשפחתי השפוי של החברה הישראלית חטף זעזוע מהיועץ המשפטי, מני מזוז, והחליט להראות ליועץ, שנשים אינן סתם "בנות זוג", אלא נשים הן חלק מצוות, צוות בו יש שוויון, חלוקת אחריות וחלוקת נטל.
היה מרגש מאוד לשמוע את דברי הנואמות.
הפתיחה הכתובה כמעט כמו שירה של יעל דיין
מרב מיכאלי מחזירה לאדמה ולקונקרטי
נאדיה חילו עיסקת "ג'ונון"
שלי יחימוביץ מצדיעה למתלוננות
ומשה הנגבי מסביר מדוע מזוז סתר בעסקה את החוק.
חברים וחברות שמעתי כבר את כל ההסברים מדוע א' שקרנית ותחמנית, כמעט דמעות רחמים עלו בי לקצב "המסכן והאומלל."
כהצעתה של ח"כ נאדיה חילו -
אני דוחה את עסקת הטיעון.
צריך להיות רגיש ולשים לב לכמות המידע שתתחיל לזלוג לעיתונים על שאר המתלוננות. אל תשכחו, קצב משלם מכיסנו לעורכי דין מהיקרים ביותר בשוק, אלה מפעילים את כל הנשק שיש בידם על מנת לעזור ללקוח שלהם, בין היתר הם יפעילו משרדי יח"צנות, הם ישחררו קטעי מידע, קלטות ומה לא.
היו זהירים ורגישים.
קצב הוא עבריין מין סדרתי, אמר מזוז, לדעתי ההאשמות של א' נכונות, ואם לא, נשמע אותן בבית המשפט. לא סתם ברח קצב מהמשפט, לא סתם.
| |
הנשיא קצב
לאן נוליך את החרפה היה בלוג שהתעסק בסוגיות הקשר בין יהודים לערבים.
עכשיו השאלה מתעוררת כשקוראים את עסקת הטיעון המוצלחת שרקם לעצמו הנשיא הנבצר בעזרת שני פרקליטי צמרת [מאיפה אגב יש לו כסף לממן את השירותים של שניהם?]
הכותרות הקשות עלל תגובות הנשים שנפגעו , למשל ב- YNET והדברים שכן הסכים עליהם הנשיא מצביעים על כך שקצה הקרחון אולי נִקְטַם בשרב הישראלי, ברם הקרחון השלם עדיין מתחת למים, והוא ימשיך להסעיר אותנו אלא אם כן תוצא האמת לאור בבית משפט.
כל עוד גברים בעלי עוצמה ומעמד פוליטי וממסדי חזק יכולים לפטור את עצמם בהיעדר ענישה ו/או בענישה קלה נשים בחברה שלנו צריכות לחיות בחרדה בלתי פוסקת, להגן על עצמן, להימנע מהגשת תביעות משפטיות ותלונות במשטרה, בשביל מה?!
בפוסט שכתבתי בינואר 2007 וכותרתו "מותה של הישראליות" כתבתי את הפסקה הזו:
יתכן והציפיה שלנו לנשיא, סמל ישראלי, שיהיה שייך לתחום של אנשי-רוח, שיהא מדינאי בעל עומק תרבותי-רוחני-מדיני מוגזמת במיוחד. אבל אף אחד לא ציפה לנשיא מהסוג הזה. נשיא שמשתמש בתפקידו כקרדם לחפור בו את דרכו. אדם שמבזה את הישראליות, ואולי בהגזמה אומר: ממית אותה, מפרק אותה לרסיסיה.
ועכשיו תהליך ביזוי הנשים הישראליות מגיע לשיאו.
אני חושב שיש לקיים משפט, אני חושב שיש לתת לנשים לדבר. אני חושב שאף ישראלי רגיל לא היה זוכה למתנה הזו שקצב זוכה בה, וזו גם דרך לפרוט את "שוויון הזכויות" לחזק/חלש יותר ולחינוך הציבור לזלזול במוסדות החוק.
כאב לבת, אני חייב לומר שאני ממש חושש.
אבירם זינו,
המתלוננות יוצאות לקרב נגד מזוז: רוצות משפט, 28.6.07, - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3418551,00.html
| |
קוד אתי לבלוגים?
אתמול באיחור אופנתי, וכנראה לא ירושלמי, נכנסתי לחדר ההרצאות במשכנות שאננים ירושלים כדי להשתתף בדיון על קוד אתי לבלוגים.
הגעתי באמצע או לקראת סיום ההרצאה של אפי פוקס שהציג את הקוד האתי שהוא חיבר.
ומאותו רגע כל הדוברים החל בנעמה כרמי וכלה בעו"ד דן אור חוף כיסחו את ההצעה שלו
הסיבה היחידה לכיסוח היתה שקוד אתי בלתי ניתן לכפייה, אלא אם כן הוא בארגון או בחברה המוכנה לכפות אותו.
הגדיל העו"ד שהציג עמדות פרקטיות בנושא והראה שקוד אתי שייך בכלל לתחום החוזים, ובתחום החוזים העקרון המנחה הוא חובות וזכויות של בני אדם ביחסיהם ההדדיים, וקוד אתי אתי כופה התחייבויות, וכבר כאן יש לשקול בזהירות אם יש בו יתרון כזה או אחר.
נעמה כרמי בעיקר התעסקה בסוגיית הקהילה או הארגון וכפועל יוצא מהות הקוד האתי. אף היא הגדילה עשות והתעסקה בסוגיית האתיקה המקצועית הכופה קוד אתי, והאם בלוגר הוא מקצוע; עיסוק או דבר אחר.
בקהל היה בחור בשם ארז, שכמו הרבה ישראלים לא יודע להתבטא בעל פה ובשפתו שזורים הכאילו, הפסקות בדיבור, ההנחה המוזרה שבן שיחו יכול להבין אותו. אבל הוא שאל שאל שאלה עמוקה ורבת חשיבות:
איך נבחרו חברי הפאנל?
מדוע דבורית שרגל והבלוג שלה מייצגים את "הבלוגרים" דווקא?
הוא לא זכה לתשובה.
גם יאיר, אחד מכותבי הבלוג "לחץ חברתי", שזוכה לפופולאריות רבה, הסביר/נתן הרצאה שלא הבנתי ממנה כלום, רק שמתי לב לדרך השיח שלו. [ זו הפרשנות שלי לשאלה ששאלת, יאיר, את דבורית כשהטילה ספק בזכות שלך ל"היעלב בגלל זרובבלה" - את מזלזלת בי? ] שהוא שיח "רגשי" בעייתי מאוד.
בנימה האישית, במעין סוג של "ניאוז'ורנליזם" מיושן להפליא, אפי פוקס לא רק שלא הצליח למכור לי את הסחורה שלו, ההתבטאות המתנשאת והדוחה שלו על הבלוג של זרובבלה, הנטייה שלו ל- "נייםדרופינג" [פגשתי, דיברתי, שתיתי קפה] עוררו בי את כל הנוגדנים הטבעיים שלי למתחסדים ונציגי ה"טעם הטוב והסדר החברתי". היה שם עוד אחד, אורי שמו, שהציג את עצמו כדמות מוסרית להפליא ועורר בי חלחלה בעיקר ממדושנות העונג העצמית.
"שלא נדע"
והערה למארגנים, ובמיוחד לדוקטור בירנהק שהנחה את הערב -
אני מבין שיש "יעקב" שראוי לתת לו לדבר כמה פעמים שהוא רוצה, אני מניח שיש עוד כמה ש"חשוב" שהם ידברו [משרד החינוך והדוקטור עם פמליית המורות המלווה אותו, שלא היה לו מה לתרום] וכנראה עוד שניים שנמצאים בקו של 90 מעלות מולך. ב"רב שיח" מהסוג הזה, כשיש פחות מחמישים איש באולם, אתה חייב וצריך לתת לכל מי שהצביע לדבר במסגרת הזמן המוקצב. היה מעציב לראות שאחרון הדוברים, בחור חכם מאוד כבר דיבר אל רבע מכמות האנשים שנכחה, כי יעקב השתלט על זמן "השיחה" עם הקהל.
ולסיכום -
ערב די משעמם, אפוי למחצה ונשמע "יאפי" וקצת נלעג כי הנושא שלו טחון, כי הסטודנט לא כריזמטי בעליל, כי העו"ד מתוחכם, כי נעמה כרמי לא התעסקה בסוגיות פילוסופיות עקרוניות.
| |
באמת, למה לא פרס?
כי, למרות זכייתו בפרס נובל לשלום, שליטתו בשפה הצרפתית, יכולתו המופלאה לשרוד כל מפלה, שמעון פרס איננו איש רוח ואיננו מדינאי כי אם פוליטיקאי הנע במרכז העדר, וממרכז העדר מייצר גלים כאלה ואחרים.
כן, בוודאי, ממקימי הכור האטומי בדימונה, חלוץ ונועז בדיבוריו הפוטוריסטיים על טכנולוגיית הנאנו אבל לכאן ולעכשיו אין ביכולתו לספק דבר למעט ריב מדון ומריבה.
האביר בן דמות היגון, המתיהר בפרסום כמה ספרים אינו אלא פוליטיקאי ישראלי הנהנה ליצר כאוס ובתוכו להזיז את "כוחותיו". זו לא דמות מנחמת-מרגיעה ומאחדת כצפוי מנשיא בתרבות פרלמנטרית, שבה הנשיא הוא צעצוע וקישוט וסמל חי למהות מופשטת ומוכללת.
ציער אותי שקולט אביטל או רובי ריבלין לא נבחרו כי הם משקפים בצורה נאמנה את הרצון הישראלי לדמויות בעלות עומק מסורתי פטרנליסטי/מטרנליסטי, דמויות של אב או אם שפרס, אפילו יתאמץ מאוד לא יצליח להגיע לשם.
פרס קיבל מתנת חינם מהכנסת, דרך נהדרת להיפטר ממנו לעד, ואולי במובן הזה הכנסת הצליחה סוף סוף להרגיע את אחד "מאבות האומה".
החשש הרב שלי, שבניגוד לויצמן השובב, שלמרות גסות רוחו, יהירותו ועוקצנותו - תכונות ששיקפו את הישראלי החדש - הציבור אהב אותו [בכל אופן טייס, גבר של נשים, יפה תואר] פרס המניפולטור [הישנה כושי עורו ונמר חברבורותיו] יפגע ביתר שאת במוסד הנשיאות ממה שפגעו בו קודמיו השניים; ויצמן וקצב.
מביך מכל שפרס נבחר בתמיכת החרדים, והשאלה שעולה מהו המחיר ששילמה קדימה עבור תמיכת ש"ס?
אני על כל פנים לא מברך אותנו על בחירת שמעון פרס לנשיאות.
| |
שבוע הספר העברי
ושוב מתחילה החגיגה החד-שנתית
שוק הספרים אולי גועש, אולי רועש
פתיחת החגיגה היתה בשבוע שעבר בסדרת כתבות על מצבו של שוק המו"לות הישראלי והעולמי.
יהודית תמיר נעלבה היום, כך נכתב בעיתון, כי מוכרים את ספריה ב"מבצעי הנחות"
"זה בדיוק מה שקרה לי", אומרת הסופרת יהודית רותם. היא קיבלה דיווח על התמלוגים שהצטברו בחצי השנה הראשונה לצאת ספרה האחרון "כמיהה", ו"פתאום אני רואה שקיבלתי נורא מעט. שאלתי איך יכול להיות, ובהוצאה אמרו לי שרוב המכירות היו במבצעים או במכירות מרוכזות. בפעם הראשונה שאמרו לי את זה ממש נעלבתי, אבל אחר כך אמרו לי 'נמכור 20 אלף עותקים, תקבלי 20 אלף שקלים, זה עדיף מאשר לא למכור בכלל'. סופרים כל כך שמחים לכתוב ולפרסם, שכל עניין המכירות והכספים הוא עינוי בשבילם, ובהוצאות יודעים את זה. אבל ברור שזה בעייתי כי אנחנו חיים מזה. אני בפירוש חיה מהכתיבה שלי". בדיוק מה שקרה לי", אומרת הסופרת יהודית רותם. היא קיבלה דיווח על התמלוגים שהצטברו בחצי השנה הראשונה לצאת ספרה האחרון "כמיהה", ו"פתאום אני רואה שקיבלתי נורא מעט. שאלתי איך יכול להיות, ובהוצאה אמרו לי שרוב המכירות היו במבצעים או במכירות מרוכזות. בפעם הראשונה שאמרו לי את זה ממש נעלבתי, אבל אחר כך אמרו לי 'נמכור 20 אלף עותקים, תקבלי 20 אלף שקלים, זה עדיף מאשר לא למכור בכלל'. סופרים כל כך שמחים לכתוב ולפרסם, שכל עניין המכירות והכספים הוא עינוי בשבילם, ובהוצאות יודעים את זה. אבל ברור שזה בעייתי כי אנחנו חיים מזה. אני בפירוש חיה מהכתיבה שלי".
ברם, אני רוצה לדבר קצת על האינטרנט.
האינטרנט מופגז ומופצץ בערימות של טקסטים, שלא נראה לי שיהיה סיכוי אי פעם למפות את כולם.
באינטרנט כל אחד וכל אחת יכול/ה להיות משורר/ סופר, חוקר, פילוסוף או חדשן חברתי.
כל שצריך זה רק לכתוב טקסט ולשכנע מספר אנשים שיש לך "מה לומר". בתחום היצירה האומנותית כל אחד/ת יכול לכתוב דמוי סיפור, דמוי שיר וסביר להניח שתהיה תמיד קבוצת אנשים שתמצא את הטקסטים מענינים, מרגשים ושווים.
לכן, ואין זה מפתיע כלל, על מנת לבדל את עצמם משאר "הכותבים" אותם הרואים עצמם כאומנים ברשת שואפים אל תיקוף מעמדם כאומנים [משוררים, סופרים] באמצעות פרסום ניירי. ההוצאה לאור והמכירה מבטאים אמונה והכרה באיכות הטקסטים שלהם, לדעתם. [ זה גם לא סוד שחלק גדול מהם משלם כסף רב עבור פרסום הספר שלהם, ורק מעטים שבמעטים זוכים לפרסם ולקבל משכורת על כך שהם כותבים ומפרסמים. ]
לדעתי האישית זה מגוחך מאוד, הרצון לפרסם פרסום ניירי. אבל אם מישהו/י רוצים להתפרנס מכתיבתם, אין להם ברירה אלא לחבור להוצאה לאור ניירית. עם זאת, "היות אמן" אינו תלוי פרסומי נייר. כך המרשתת [אינטרנט] מבחינה זו יצרה תהליכים כאוטיים ובלתי ברורים בתחום היצירה המילולית. היעדר ה"לקטור" או ה"אוצר" בעל הסמכות, הידע וההסכמה הציבורית פירקו לחלוטין תהליכים "מובנים מאליהם", הסכמות ונורמות של הערכת טקסטים, דפוסי שיעתוק ואפילו שמירת זכויות היוצרים.
מכאן עולה השאלה, שלדעתי מרגשת מאוד, האם "שבוע הספר העברי" משקף באמת את מכלול העשייה האמנותית, הפילוסופית, החברתית, התרבותית והמדעית בשפה העברית. ידוע לכל מי שקצת מחטט במרשתת, נעזר במנועי החיפוש השונים שהאינטרנט מלא בחומרים ברמה גבוהה כמו ערימות של זיבורית. לדעתי, אפשר כיום לייצר חומר מדעי, פרשני, הגותי ללא היעזרות בנייר ו/או בספריות נייריות - הכל דיגיטלי לגמרי. הבלוג,שאינו רק יומן-אישי בו אדם כותב על חייו או דעותיו, אלא גם כלי לפרסום מחקרים, הפצת מידע וידע, תקשורת ברמות גבוהות מאוד של תחכום ומורכבות הוא אחת הדוגמות הבולטות לתעשיית הידע / יצור הידע בעידן דיגיטלי ווירטואלי. נדמה לי שלא ארחיק לכת וגם לא אגזים לו אטען שיתכן בקרוב מאוד שיקומו מוסדות מחקר אקדמיים באינטרנט, ללא "בנין" בו ואליו יגיעו אנשים.
כך או אחרת, שבוע הספר העברי במתכונתו הקיימת יצטרך לערוך שינוי ושידרוג של עצמו, או להמציא עצמו מחדש לאור התפתחות הכתיבה באינטרנט.
לב ארי, שירי, [6.6.07] ספרות זולה מדי, 'הארץ', מוסף גלריה
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/867448.html
| |
|