שאלות של תרבות

עכשיו עזבתי את הספר של זקוביץ  ושאנן  "לא כך כתוב בתנ"ך"

לא ממש יודע למי מיועד הספר הזה. האם לתלמידי תיכון? לחובבי תנ"ך ? ליהודים חרדים? מי הוא קהל היעד?

הספר בנוי מסדרה של מחקרונים הבודקת מקורות חוץ ומקורות פנים-מקראיים ופנים-חז"ליים כדל לקבוע אם היתה לא היתה קיימת מסורת נוספת שהתנ"ך נלחם בה, בזמן עריכתו.

מאוד ציער אותי היעדר כמעט של הצגת קטעים שלמים ממקורות חוץ תנ"כיים כמו המיתולוגיה האוגריתית אליה מתייחסים חלק מהמחקרונים, אולי הצגה קצת יותר מלאה של ספרים חיצוניים. כמות שזה ניתן עכשיו, התחושה שלי שהחוקרים נכנסו לקונקורדנציה, קצת הסתכלו במקורות חיצוניים, וכתבו טקסט להדיוט המצוי, בלי להעשיר אותו בדבר או בחצי דבר.

אז יופי, אני יודע שלנחשים היו ידיים ורגלים ושש כנפיים, אבל שחו"ח זקוביץ ושאנן יביאו מאיזה סיפור מיתולוגי קצת מעבר להתיחסות בת שורה או שתיים? כנראה שזו לא מטרת הספר.

אז ויתרתי עליו, וממליץ לכל אחד שנתקל בו - אל תבזבז עליו זמן, גיגול קצרצר ישחרר אותך מהספר ועניק לך מידע עשכני ומעניין הרבה יותר, אפילו "אבות" המידע הזה הם שני פרופסורים ידועים.

אז עליתי לירושלים אתמול להפגין הזדהות עם צועדי מצעד הגאווה.

בדרך לשם ובדרך חזרה צלמתי כמה תמונות נחמדות מעיר הולדתי.

כך, קו 21 מהתחנה המרכזית עובר דרך רחוב אגריפס שהוא רחובו של שוק מחנה יהודה. שתי חנויות טיפוסיות, מדרכה צרה, אוטובוס שנוסע מרחק של 500 מטר ב- שלושת רבעי שעה.

מחנה יהודה הוא העבר שלי ושל ירושלמים רבים ילידי שנות החמישים והשישים. השוק כיום אינו דומה לשוק בו בוססנו בבוץ, בו סחבנו סלים כבדים מאוד, או חכינו בגשם או בשרב לאוטובוס, קו 18, שיגיע, ונדחפנו עם המונים אליו.

אני רואה את השירות של התחבורה הציבורית כעת, ונזכר בילדותי, אותו הדבר, דבר לא השתנה. המונים צובאים בתחנות, כניסה בדחיפה ובצעקות, עמידה באוטובוס כמו סרדין.

יתרה מכך, לפני שבועיים קניתי כרטיסייה לתוך "הרב קו". התברר שהנהג שמכר לי את הכרטיסייה, לא הגדיר נכון את הכרטיסייה, ונאלצתי לקנות חדשה. 

לא אחסוך מכם תמונה אחת:-) מניפות

הפנינג בכיכר ציון, אין אוטובוסים, אין כמעט רכבת, אז אפשר ללכת ברחוב, לרקוד בו, לנסוע באופניים ולהאמין שאתה במרכז עיר אירופאית. דא עקא, שירושלים בכיכר ציון נראית בדיוק כמו אחיותיה מהמזרח. אנשים בלי סוף, טינופת על הרצפה, חנויות אוכל, מלכודות תיירים.

תזמורת כמו בניו-אורליאנס, ככה לפתע באמצע העיר, בין הדוכנים, על המדרכות הצרות :-)

אני לא הולך למצעדי גאווה בתל אביב או בחיפה או במקומות אחרים, אבל לירושלים אני הולך.

וכלכך למה?

כי בירושלים ההומופוביה הקיצונית מתרגמת מיידית לאלימות, נסיונות לפגוע פיזית באנשים ותחושה כמו "כבוד ה'" לא פחות, נפגע מכך שהומואים ולסביות ואנשים שתומכים בזכויות האדם לבטא את עצמו איך שהוא רוצה צועדים מול "פניו" עאלק.

כמובן שאין טעם לחזור על המנטרות העבשות המצביעות על סתירה בסיסית בטיעונים התיאולוגיים כנגד הומוסקסואליות, רק לפני יומיים הוקרן הסרט המזעזע על ההומופוביה השלטונית באוגנדה, על סכנת החיים האורבת, פשוטו כמשמעו, לכל אחד היוצא מהארון בגלוי, ואגב כלל לא חשוב אם הוא אוגנדי או תייר בריטי.

בכלל הזכות של אנשים לקבוע שהם נציגי האל, הגישות הארכאיות של עולם הירארכי שבראשו נמצא העל מתאימות לתקופה שבה קיסרים הלכו לקנוסה, נו טוב וגם לשיימון פיירעס שהול לרבובדיה או לכל מיני רבנים שלא "הולכים" להיחקר במשטרה כי הם לא מכירים בחוק החילוני, עאלק.

אז מה הפלא שרוצח כמו אברושמי  מתגאה בכך ש"המית" את השמאל?

אשר על כן, אלוך אלך להפגנה, עם הכובע, ואם אצולם ואופיע בעיתונים אשמח גם אשמח.

האם חשוב שהמחאה האזרחית של המעמד הבינוני מתגברת ועולה, כמו שאמרה יו"ר אחד מארגוני הצרכנים - די! נמאס!

האם הטענה שבגלל שיש שקט בטחוני מתפתח התהליך החברתי, ואולי המשתמע מכך, שהממשלה צריכה לארגן לעצמה מלחמה קטנה כדי לסתום את הפיות?

האם מסקנה זו מזכירה את הקוזאקים של הצאר הרוסי או הטענה שנשיא סוריה מנסה להשתמש בישראל כשסתום לחץ שייפתח, או למרבה הבושה הפטפטת של אחמדיניג'אד כנגד ישראל כדי להרגיע חתרנות וסערה פנימית?

או, אולי חשוב נורא שאיזו מסוממת בת 27 גמרה את חייה ונחשבה בכל מיני מקומות כזמרת ייחודית? ממש הצטרפה למועדון ה- 27 , בקרוב הסרט, מעניין מי תגלם את דמותה, אולי לינדזי לוהאן? 

או אולי חשוב שחם, ושימשיך להיות חם מאוד?

בשלב הזה של טרטור המדיה לסוגיה והגישה הפוסטמודרניסטית שאינה מבחינה בין עיקר לטפל או לתפל, רק מה שמוכר הוא החשוב, אני "מבולבל" כמו רבים אחרים, ככל הנראה.

אז אבחר לי את החשוב מכל, לי.