שאלות של תרבות

מתוך 1200 ילדים, 400 יגורשו בתוך חודש עם הוריהם חזרה לארץ מוצאם.

"זו החלטה שקולה ומאוזנת לבעיה רגישה", אמר נתניהו. "שילבנו בין הצורך ההומני לבין הצורך להעביר מסר ברור שילדים לא יכולים לשמש כאשרת שהייה להוריהם. צריך לסיים עם ה'בייבי־ויזה' הזה. אנחנו לא רוצים שייווצר תמריץ, למרות שאנחנו משאירים את היכולת למצוא מתווים של השארת ילדים. רובם המכריע יישארו כאן, גם באמצעות ההחלטות וגם באמצעות מנגנון ההחרגה, אבל לא כולם יישארו. עלינו להפחית את מספר העובדים הזרים הבלתי חוקיים". [מתוך - ישראל היום]

מהגרי עבודה, פליטים מסודן, עובדים זרים. אחי אמר לי אתמול שמדינת ישראל היא באמת "אלדורדו". שהמשטר הפוליטי, שלנו נראה נורא, עבור אנשים אלה זו הדמוקרטיה והחירות במיטבה, שהכלכלה, למרות שאנו צועקים על כך ש"לא נותנים לחיות" עבורם זה כמו החלום האמריקני.

העיתונות מספרת לנו שיש עוד מליון וחצי פליטים שממתינים להתגנב לישראל ולהנות מפירות הכלכלה הישראלית, ומדינת ישראל בבעייה רצינית, אם היא רוצה לשמור על זהותה היהודית.

הבעיה מורכבת מאוד. מחד בעיה מוסרית-היסטורית ממדרגה ראשונה עבור מדינה שרואה בהשמדת מליון ילדים יהודים חלק מהעבר שלה, חלק מההצדקה המוסרית לקיומה. נוסף על כך, מדינת ישראל הפכה את לידת ילדים, כמעט בכל גיל, לנרטיב מכונן שלה, הגנה על ילדים, ריסוק מערכת החינוך בשם "זכויות הילדים"  כל אלה מעוררים ספק ביחס למוסריות ההחלטה של הממשלה בענין ילדי הזרים. מאידך, הניסיון ההיסטורי של מדינות אירופה בשלושת העשורים האחרונים מצביע על סיכון ממשי וריאלי לאתוס הלאומי של הרוב במדינות אלה, על תהליכי שינוי עמוקים בתרבות של אותן מדינות [גרמניה, צרפת, אנגליה] על התגברות מגמות קסנופוביות, גזענות, אלימות.

מהו הפתרון הנכון?

איני יודע אם יש פתרון נכון. אני יודע שצביעות היא חלק גדול מהמשחק הפוליטי-תרבותי המתחולל עתה מול עינינו. הישראלי הממוצע בוחל בעבודות שאנשים אלה עובדים בהן, היהודי-הישראלי הממוצע חרד מאובדן הבכורה הלאומית-היהודית, האלימות היהודית הקסנופובית והאנטי- חילונית מרימה ראשה. החוק שעבר במיסתרים , לפטור תלמידי ישיבות בגיל 22 מהצבא מחייב למצוא "חיילים", שהרי אנחנו מדינה במצור, וילדי העובדים הזרים הגדלים כישראלים לכל דבר יהיו חיילים, לא?!

שוב, אני נכלם ומתבייש.