יש סיכוי, כלומר, יכול להיות שמשהו בי נסגר בתוך קופסה והושם בתוך מקפיא. שמשהו מתוכי נעקר, נארז וקורר והאט ועצר. אני לא יודעת מתי. אולי זה קרה בשנתי, ואולי סוממתי ונחטפתי ונחתכתי ופורקתי והורכבתי מחדש. משהו ממני נחסר. המקום שנחתך הגליד, או אולי השאיר פס דק וחיוור לאורך החזה, כזה שלא רואים כשאני לבושה, וכבר הרבה זמן לא התפשטתי בפניו של מישהו שעשוי היה להבחין. בתת המודע שלי אמצתי את הסוף המר, ואני לא מאפשרת לעצמי שום טוויסט בעלילה. גם כשהטוויסט מוצא חן בעיני. אני משוכנעת מראש שאין סיכוי ושזה לא יצליח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
