לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

~


כינוי: 

מין: נקבה

Google:  litos.mail

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2003    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2003

חדשות מהבית הלבן


אז הנה אני, אחרי יומיים חופש, עם דלקת בברך ויד נפוחה. קשה להיות שיפוצניקית, אבל בסופו של יום, כשישבתי עם קיט וטוקה על כוס קפה ושוקולד בסלון החדש שלי- ידעתי שהמאמץ היה שווה. הבית קיבל פתאום צורה של בית. כבר לא אתר שיפוצים. פתאום לחדרים יש ריח של צבע טרי ונקיון, והספה ירוקה ונוחה והסלון צהוב, ובחדר השינה המיטה כבר מוצעת - לו רציתי יכולתי לישון שם היום, אבל הורדנו את כל התריסים (כדי לצבוע אותם) אז אולי עדיף שעוד לא.
 
אחותי הגדולה, מוכשרת ומוכשרת (בכשרון ותעודה) התנדבה לפרוייקט בשמחה גדולה, ומאז  שהכרזתי על המעבר ומיניתי אותה לתפקיד המעצבת - היא שוקדת על וילונות, ריפודים לספות ולכסאות וייצור רהיטים חסרים (שולחן לסלון, ארונית לחדר שלי...). בינתיים הכל יוצא פשוט מדהים. מה שכיף איתה, זה קודם כל האנרגיות הטובות שהיא מפזרת (איכשהו איתה הכל נראה פשוט ואפשרי), וגם הטעם שלה, שהוא כנראה גם הטעם שלי. עוד לא ראיתי משהו שהיא עשתה ושחשבתי שהוא מכוער. טוב, אולי חוץ מהקיר הטורקיזי שהיא רקחה לי בחדר היום. אבל כשעמדנו מולו שלושתינו (טוקה והיא ואני) היה קונצנזיוס של גועל. 
 
וטוקה היום שמחה אותי המון. כשכולם מציעים עזרה בנימוס (ואני יודעת שאם אני אגיד מילה הם יתיצבו, אבל יודעת גם שאני יכולה גם בלעדיהם (סוליסטית שכמותי) ושיש להם דברים יותר חשובים על הראש) - טוקה לא מחכה למילה, עולה על בגדי עבודה ומגיעה פתאום. שלום שלום.
חמודה כזאת. ולמדתי  קסם מתמטי פשוט: כשעובדים בשניים - הכל לוקח חצי מהזמן. 
והקטע הכי מדהים היה כשניקינו את הארון האחרון (זה שבחדר של השותף/ה שעוד צריך יהיה למצוא). 
ארזנו את הדברים בארגזים, ופתאום מתוך הארון נפל איזה פתק, ממש ליד הרגל שלי.
הרמתי אותו.
זה היה כרטיס ברכה קטן, מהסוג שמקבלים חינם במשתלות. לא היה עליו תאריך, אבל הוא נראה חדש לגמרי.
בתוכו, בכתב היד של סבתא שלי (ז"ל) כתוב:
שנה טובה, ומתחת - החתימה שלה.

אני יודעת שזה נשמע ספוקי. בגלל זה אני מספרת לכם.
בגלל זה הכרטיס יושב לי עכשיו על אדן החלון במטבח.
כרטיס של ברכה שעוצר לרגע הכל.
שמתוכו  סבתא שלי מחייכת אלי, מסתכלת סביבה בסיפוק ומהנהנת.
היא שמחה בי שם. אני מרגישה ויודעת. 
 
זו תהיה שנה טובה באמת.
 
 
 
 
 
 
נכתב על ידי , 1/10/2003 23:40   בקטגוריות הבית הזה.  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLitos אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Litos ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)