| |
~
|
כינוי:
מין: נקבה Google:
litos.mailתמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2003
רגעים
(אוסף של ציטטות שהוצאו מהקשרן ונקשרו בי מחדש.)
בבית שלי, אחרי שכולם הלכו, נעלתי את השער ובכיתי. בכיתי ממש, דמעות ונשימות קטועות.
זה מאורע דיי נדיר אצלי, בכי כזה אמיתי, עם דמעות. לא שאני חסינת עצב, אלא שהתרופות מייבשות לי אותן. אני בוכה בלעדיהן. האמת היא שזה קצת עצוב.
אבל היום בכיתי באמת. עם דמעות ובלי סיבה. אולי זו הייתה העייפות שהצטברה לה בשבוע המטורף הזה. אולי היד שהתנפחה, או הדיכאון שלו והאישפוז, ואולי זה בגלל בעלי המקצוע המעצבנים, שכל פעם מחדש אני נותנת בהם את אמוני - וכל פעם מחדש הם מאכזבים אותי ואני לוקחת את זה ברמות הכי אישיות והכי עמוקות. (למשל: כשאני מגלה שהצבע שפך את שאריות הצבע על הגדר והצמחים מאחורי הבית, או שהאיש של הנקיון לא ניקה כמו שסיכמנו.. אני עומדת שם, מסתכלת סביבי והלב שלי מתנפץ.)
אחרי כל השבוע הזה הוא נראה כמו כדור זכוכית מודבק בדבק אפוקסי אפור.
והיום, בבית שלי, אחרי שכולם הלכו, בכיתי באמת. עם דמעות.
אחר כך נעשה לי קל (על העין השטופה, השקופה השלופה...), וטעמתי מהן (מלוחות), והכנתי קפה וישבתי אצל חלוני.
מחר אני עוברת דירה. לא בבת אחת. לא כל כולי, אלא בהמון יציאות זהירות.
כל פעם קצת.
אני תוהה אם זה עדיף כך או אחרת.
והבית לא מוכן לגמרי. יש עוד דיי הרבה דברים ברשימה.
אבל אני כבר מוכנה.
ולא איכפת לי שהכסאות ישארו שבורים והקירות חשופים. ולא איכפת לי שהציפורים ירעישו.
שהיום יהיה בהיר והכוכב רחוק.
"רגעים הם כמו דיונות, משנים פניהם עם כל רוח קלה".
וסתיו, סתיו זו עונה של רוח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
