~

כשהיא עומדת ככה, ערומה במקלחת, יש בה רום כזה אצילי. היא אוספת את השיער גבוה, והצוואר שלה חיוור וארוך. היא מלטפת אותו, והיא כמו נסיכה שתכף יושט לה ענק לקראת נשף.

היא עומדת מול המראה. בחוץ תרנגולות יצטופפו לקראת הלילה והכביסה תירטב מן הטל. רוח של סתיו, חצופה, תפיל עלים ראשונים, תתפרץ דרך סדקים לפרוע תלתל.

זה יהיה לה יפה. היא תחייך ותסיט אותו בהיסח הדעת, והיד שלה תרד להרגיש את מרקם העור המוכר  - מלטפת לאט: מצח. רקה. לחי. צוואר. ואחר כך – סנטר. רכוּת חמה של שפתיים. הבל פה. נגיעה רטובה של לשון.

על השטיח הכלבים יזקפו אוזניים ואחר כך יחזרו לישון.

והלילה ירד. ודממה תתפשט בבית, איטית ומוכרת כמו חום גופה בסדינים הקרים.
בשקט הזה היא שומעת היטב את הלמות ליבה,
ואת צעדיו, חסרים.